תא"מ 22109-08-11 ק.ד.מ. פרזול בע"מ נ' נגריית הקו החדש - 51173021

לפניי בקשת המבקשת (הנתבעת) לחייב את המשיבה (התובעת) להפקיד בקופת ביהמ"ש ערובה להבטחת הוצאות ההליך. כן לפניי תגובת המשיבה לבקשה זו.

1. לטענת המבקשת, המשיבה נתונה בקשיים כספיים, חשבונה בבנק הוגבל, והיא ככל הנראה אינה פעילה עוד. לטענת המבקשת, יש להבטיח את הוצאותיה בהליך זה, בדרך של הפקדת עירבון ובדרך של חיוב מנהל המשיבה במתן התחייבות אישית לשלם הוצאות, ככל שיושתו, על המשיבה.

2. לטענת המשיבה, אין להתמקד רק בשאלת הקושי הכלכלי, אלא יש לבחון גם את סיכויי ההצלחה לגופם. מתגובתה (התמציתית) של המשיבה ניתן להבין, איפוא, כי היא אינה מבקשת לסתור את הטענה בדבר קשיים כלכליים, ולמעשה היא מודה בטענה זו.

3.סמכותו של ביהמ"ש לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע קבועה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בהפעילו סמכות זו, על ביהמ"ש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות משפטיות, זכות שהוכרה כזכות יסוד חוקתית, מחד גיסא, לבין זכותו של הנתבע, אשר בעל כורחו נידרש להליך המשפטי, להבטיח את גביית הוצאותיו, אם יזכה בסופו של ההליך.

כך באופן כללי, אך כאשר התובעת הינה חברה, קיימת הוראת חוק ספיציפית בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הקובע כך:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

הוראה זו קובעת נקודת מוצא, לפיה חברה בערבון מוגבל שמגישה תביעה תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, אלא אם הראתה החברה כי מתקיימות נסיבות שאינן מצדיקות חיוב כזה, או שהראתה חוסן כלכלי מספיק לתשלום ההוצאות במקרה של דחיית התביעה (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות נ' זיסר, 13.7.08).

4.המשיבה כאן משליכה יהבה אך ורק על סיכויי התביעה, בבחינת נסיבות שאינן מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה.

התביעה עצמה היא תביעה לתשלום עבור מוצרי פרזול אשר המבקשת רכשה מהמשיבה, לטענתה, עד לחודש אפריל 2011, ותמורתם לא שולמה. התביעה נסמכת על כרטסת הנהלת החשבונות של המשיבה, התובעת. כאשר נבחנת התביעה כשלעצמה ניתן לסבור כי סיכוייה סבירים, לא טובים במיוחד (שכן אינה נסמכת על מסמך שנערך על ידי הנתבעת, כגון שיקים, או מסמך אחר שנחתם על ידי הנתבעת, כגון תעודות משלוח וכיו"ב) ולא נמוכים במיוחד.