תא"מ 22056-11-14 חברת החשמל לישראל בעמ נ' אבו סעלוק ואח'

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 27.10.2015 נגד הנתבע.

חברת החשמל תבעה בתחילה את אחמד אבו סעלוק (להלן: "אחמד") בגין חשבונות חשמל שלא שולמו, אך אחמד הגיש התנגדות ולאחר שניתנה לו רשות להתגונן בדיון שהתקיים הוגש כתב תביעה מתוקן שכלל גם את הנתבע.

בכתב תביעה זה פורטו חשבונות החשמל שלא שולמו על ידי הנתבעים, כאשר התקופה שבה לא שולמו החשבונות היא בין 20.9.11 – 19.2.2013 (שנה וחצי).

לטענת התובעת אחמד היה רשום כצרכן רשום אצלה אולם אחמד עצמו טען בהתנגדותו כי אינו ידוע מדוע הינו מופיע כצרכן - ובעל הנכס, לו סופק החשמל, הצהיר כי הנכס היה מושכר למעשה לדודו של אחמד, שהוא הנתבע.

לתביעתה צרפה התובעת את הסכם השכירות מתאריך 15.12.09 בין בעל הנכס ובין הנתבע (לא אחמד). כן צרפה פסק דין מתאריך 2.11.02 בבית משפט השלום בבאר שבע בו הורה בית המשפט לנתבע ולסלימאן אבו סעלוק (להלן: "סלימאן") לסלק את ידם מהנכס. שמו של אחמד לא הופיע בפסק הפינוי ואכן זמן לא רב לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן הוסכם בין התובעת ובינו כי הוא ימחק מכתב התביעה.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה אף כי לטענת התובעת הומצא לו כתב התביעה בתאריך 23.8.15 אך הוא סרב לחתום.

לאחר מתן פסק הדין שביטולו מתבקש כעת, הגישה אותו התובעת לביצוע. היא צרפה לתגובתה לבקשה את אישור המסירה של האזהרה, מתאריך 20.2.16 - עליו חתום, כביכול, הנתבע.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק בתאריך 21.8.16, והנתבע טען בה, לקונית, כי כתב התביעה מעולם לא הומצא לו. הוא לא התייחס בבקשתו לעובדה כי נפתח תיק הוצל"פ, כי האזהרה הומצאה לו, וכי נגבו ממנו כספים בסכום המגיע כמעט עד גובה החוב כולו. הוא גם לא ציין בבקשתו מתי נודע לו על קיום פסק הדין, ובאיזה נסיבות.

בדיון שהתקיים נחקר המוסר על תצהירו שלווה לאישור המסירה של כתב התביעה. המוסר, שלדבריו אין לו אינטרס לשקר - פועל בעסק זה שנים רבות ושמו, הוא מעיד על עצמו, ללא רבב - טען כי אף שאינו זוכר את ארוע המסירה עצמו, הרי שלפי רישומיו הוא ברר עם שכנים ממשפחת אבו עראר אשר מסרו לו על מקום מגורי הנתבע ועל זהותו ועל סמך דבריהם פגש את הנתבע ומסר לו את כתב התביעה.