תא"מ 22044-05-14

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 2.10.2013 ברח' מבצע קדש בבני ברק. התובעת טוען לנזקים בסך כולל של 6,957 ₪, בגין עלות תיקונים, שכר שמאי, בזבוז זמן ועגמת נפש.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובעת טוען כי התאונה ארעה בשל סטיה שמאלה של משאית הנתבעות, שנסעה במקביל אליה ומימינה, בעת שהיא עצמה היתה בעמידה בשל פקק.

4.הנתבעות טוענות כי התאונה ארעה בשל פגיעה של רכב התובעת באחורי המשאית, לאחר סטיה שלה ימינה.

5.לבד מהנהגים, נשמעה עדותו של נוסע במשאית, שתמך בעיקריה את גרסת נהג הנתבעות.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ובחנתי את יתר חומר הראיות, אני נאלץ לקבוע שלא ניתן להעדיף איזו משתי הגרסאות על רעותה. הן זו והן זו מתיישבות עם תמונת הנזק, ולמעשה גרסת הנתבעות מתיישבת אולי מעט יותר, שכן קשה לראות כיצד קרה המפגש בין הכנף הימנית-קדמית של רכב התובעת עם הפינה השמאלית-אחורית של המשאית, גם אם המשאית אכן סטתה שמאלה, אלא אם גם רכב התובעת התקדם, כך שמקום בו יכול היה הגלגל הקדמי לחלוף בלא פגיעה, שוב לא יכול היה הגלגל האחורי (או הפינה האחורית). אם רכב התובעת אכן התקדם, מתיישבות שתי הגרסאות העקרוניות עם התוצאה.

7.הוסף לכך נקודה זו: כל העדים, כולל התובעת, סיפרו שרכב התובעת מצא את עצמו, בנקודת זמן מסוימת לאחר התאונה, עומד באלכסון, כשפינתו הימנית-קדמית בולטת אל תוך הנתיב הימני. התובעת סיפרה, שהרכב הגיע למצב זה לאחר שניסתה להזיז את הרכב ימינה, כדי לא להפריע לתנועה, אולם לא יכלה להתקדם עוד מחמת קריסת המגן הקדמי שנתלש ממקומו חלקית. עדי הנתבעות סיפרו, שכך מצאו את רכב התובעת כשירדו מהמשאית. מנח זה עשוי אמנם להיות מוסבר בתיאורה של התובעת, אולם לבטח מחזק במשהו את האפשרות שדווקא גרסת עדי הנתבעות היא הנכונה.

8.משכך, אין מנוס אלא לקבוע, שהתובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה, ועל כן אני דוחה את התביעה. בנסיבות, איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.