ש' ואח' נ' כלב

לפניי תביעה למתן צווי עשה ומניעה ופיצויים, במסגרת סכסוך שכנים.

הצדדים ועיקר הטענות

1. שתי חלקות (בגוש 7422), ברחוב xx בתל-אביב, עומדות ביסוד המחלוקת שלפניי. על אחת מהן (חלקה 2) עומד בית משותף. התובעת, קשישה בת 87, מתקשה בניידות, היא בעלת זכויות באחת מן הדירות שבבית המשותף. בעלה המנוח של התובעת, אף הוא נמנה על מגישי התביעה, נפטר למרבה הצער במהלך ניהול המשפט. לא דווח על זהות יורשי עיזבונו. ביטוי לכך ייתן בפסקה החותמת את פסק-הדין.

    

2. על החלקה האחרת (חלקה 3) בנוי בית פרטי. אליסף כלב הוא בעל הזכויות בבית. הנתבע, בנו, גר עמו בבית.

    

3. בין הבית המשותף לבית הפרטי עובר שביל גישה מרוצף (להלן – שביל הגישה). רוחבו, ברוב אורכו, כשני מטרים. הגישה היחידה לדירות בבית המשותף ולבית הפרטי היא באמצעות אותו שביל. בשנים האחרונות הפך שביל הגישה מוקד למחלוקות. קביעות על אודותיו נקבעו בפסק-דינו של כב' השופט י' דלוגין בת"א (שלום ת"א) 54397-06-13 כלב נ' גבריאלי (25.6.2017) (התובע בהליך זה היה אביו של הנתבע, אליסף כלב; הוא עתר כנגד שכניו – בעלי דירות בבית המשותף, בהם התובעים בהליך הנוכחי, להריסת מחסן ולהדרת שכניו מהשימוש ב"חלקו" בשביל הגישה) (להלן – פסק-הדין) (יודגש כי הגדרת "שביל הגישה" בפסק דין זה כוללת את אותו אזור שבית המשפט הגדיר בפסק-הדין כ"מבואה", כאמור בסעיף 7 לפסק-הדין).

    

4. התובעים ביקשו להורות לנתבע להימנע באופן קבוע מהנחת מטרדים ומפגעים בשביל הגישה (כגון: סורגים, אופנוע, אדניות וכל דבר אחר), וליתן צו עשה להריסת קיר בלתי חוקי שבנה הנתבע או מי מטעמו בשביל הגישה. כמו כן, הם עתרו בבקשה לחייב את הנתבע לשלם להם פיצוי על סך של 150,000 ₪, בגין מעשים מטרידים (עוגמת נפש, אי-נוחות, אובדן זמן בגין הטיפול אל מול הנתבע וכיוצא באלה).

5. הנתבע טען כי דין התביעה להידחות בהיעדר יריבות בין התובעים לבינו (בהינתן העובדה כי אביו הוא הבעלים של הבית הפרטי), וכן כי הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית המשפט המחוזי (לו נתונה הסמכות לדון בנושאי בעלות במקרקעין). הוא הוסיף כי הקטנוע שלו מוצב בתחומי חלקה 3 (החלקה של אביו), וכן טען לחוסר תום לב של התובעים ולדחיית התביעה כולה. הוא הדגיש כי אין במעשיו כדי להגביל את אפשרויות הגישה של התובעים אל דירתם, שהרי עם הריסת מחסן שהיה במקום (מחסן שהוקם לפני עשרות שנים בשביל הגישה, והצר את המעבר בו) – ושנהרס על-פי פסק-הדין – המעבר רחב דיו כדי לאפשר גישה לדירת התובעים, על-אף הקטנוע שהציב הנתבע בשביל הגישה. לגבי הקיר שהתובעים עתרו להריסתו, טען הנתבע כי אביו ולא הוא היה מי שבנה, זאת לפני עשרות שנים, וכן כי השטח המגודר בקיר רשום בלשכת רישום המקרקעין כחלק מחלקת האב.

    

   הקביעות בפסק-הדין הנוגעות לשביל הגישה ולמחלוקת בהליך הנוכחי

   * ההדגשות אינן במקור.