שניאור נ' מדינת ישראל

פסק דין

ביום 26.11.09 גרם המערער באשמתו לתאונת דרכים בכך שבניגוד להוראת הרמזור האדום נכנס לצומת וגרם לכך שאירעה תאונה בין רכבו לבין רכבה של הגב' חנה גואטה.

כתוצאה מהתאונה, שני כלי הרכב ניזוקו והנהגת נחבלה חבלה, כך כתב האישום, כלומר, לא חבלה של ממש.

העבירות בהן הורשע המערער – אי-ציות לאור אדום ונהיגה בקלות ראש בניגוד לתקנות 22 א' ועבירות 62 (2) וכן 38 (2) לפקודת התעבורה, שמשמען קיומה של חובת פסילה מינימאלית של שלושה חודשים, אם כי רשאי בית משפט עפ"י הדין, בנסיבות מיוחדות, אף להפחית מאותה פסילה.

המערער הורשע עפ"י הודאתו בתיק זה, לעזרתו נזעק עו"ד שנכח בבית המשפט וסייע לו בטיעוניו. בית משפט קמא, תוך שהוא שוקל לזכותו של המערער את הודאתו ואת החרטה שהביע, את טיעוניו שהוא זקוק לרישיון הנהיגה לצורך עבודתו כמוזיקאי, ומנגד זוקף לחובתו את העובדה שהוא נוהג רק משנת 2007, גזר לו למערער ברכיב הפסילה בפועל חמישה חודשי פסילה, פסילה מותנית של חצי שנה לשלושה חודשים, וקנס של 2,000 ₪.

בערעור מתבקש בית המשפט להפחית בעונש, בעיקר ברכיב הפסילה בפועל.

אזכיר, כי ההלכה היא שאין ערכאת הערעור מתערבת בגזרי דין שמטילות הערכאות הדיוניות, אלא מקום שאליו הוא סוטה סטייה ניכרת מהענישה הראויה, או כאשר נופלת טעות קיצונית בגזרי הדין, ולכאורה, לא זה המקום כאן. אבל בית משפט קמא טעה בכך שלא נתן דעתו לעובדה שמדובר בעבירה שנעברה בנובמבר 2009 והמשפט התקיים והסתיים ביום 28.12.11, יותר משנתיים אחר כך, כאשר מרב הזמן שחלף נבע מהתמהמהות של התביעה, שכתב האישום הודפס על ידה רק ביום 15.08.10, הוגש לבית המשפט ביום 16.11.10, אח"כ גם הייתה שפיטה בהיעדר של המערער, כאשר השפיטה בהיעדר לא הייתה בשלו ובאשמתו.

בית משפט קמא סבר שלמערער הרשעה אחת בדין והדבר איננו נכון, עברו נקי לחלוטין. בפרספקטיבה מהיום, האיש נוהג כחמש שנים כאשר הרשעה נשוא הערעור הינה הרשעתו היחידה, החבלה הייתה חבלה קלה בלבד והנני סבור שבמקרה זה יוצדק להתערב ולהפחית את הפסילה בפועל לשלושה חודשים בניכוי הפסילה המנהלית.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

המערער יפקיד את רישיונו ביום 15.03.12.

ניתנה והודעה היום ל' שבט תשע"ב, 23/02/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: