שמחי ואח' נ' שמחי ואח'

החלטה

1.בקשת הנתבעים לסילוק התובענה על הסף, בהיעדר סמכות עניינית.

2.כבר עתה ייאמר, כי התובעים הסכימו להעברת התובענה לבית המשפט המחוזי מרכז. גם הנתבעים הסכימו לצמצם את עתירתם להעברת התובענה, חלף סילוקה על הסף. עם זאת, מאחר שעסקינן בסמכות עניינית, מצאתי לבחון את הדברים לגופו של עניין.

כתבי הטענות

3.הצדדים לתובענה היו בעלי מניות בנתבעת 2 (להלן: החברה). החברה רכשה פעילות מחברה אחרת, ולצורך כך החברה נטלה הלוואה. בעלי המניות העמידו סכומי כספים שונים כפיקדון להבטחת ההלוואה.

לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבע 1 ניהל את החברה, ותוך כדי כך רוקן את החברה מנכסיה ומכספיה, בשני אופנים עיקריים. האחד, שליחת יד בכספי החברה. השני, התנהלות רשלנית, בפרט בעסקה בה צד שלישי "עקץ" את החברה. בעקבות עסקת העוקץ, נאלצו התובעים לפרוע את יתרת החוב בגין ההלוואה שנטלה החברה (סעיף 32 לכתב התביעה).

בהמשך כתב התביעה נטען (בסעיף 40) כי לאחר שהתברר לתובעים קיומם של מעשי המרמה של הנתבע, נחתמו בין הצדדים הסכמים לפיהם כל אחד מהתובעים העביר לנתבע את מניותיו, ללא תמורה, ומנגד, התחייב הנתבע להעביר על שמו את כל זכויותיה וחובותיה של החברה, ולגרום לשחרורם של התובעים מכל התחייבות אישית שנטלו על עצמם בקשר עם החברה (להלן: ההסכמים). התובעים טענו, כי למיטב ידיעתם, הנתבע לא קיים את חלקו בהסכמים.

התובעים תבעו את החזר הכספים ששילמו לצורך פירעון ההלוואה. התובע 1 דרש סכום נוסף ששילם עבור רכישת הפעילות של החברה האחרת. הסכומים שנתבעו ברכיבים אלו, עומדים על הסך של 286,000 ₪.

בנוסף, טענו התובעים כי נמנעו מהם הכספים שנגזלו מהחברה, בין אם עקב המעילה הנטענת, ובין אם עקב עסקת העוקץ, והעריכו את חלקם בכספים אלה בסך של 291,500 ₪, לצרכי אגרה. במקביל, התבקש צו מתן חשבונות.

4.בכתב ההגנה הנתבע חלק על הטענה לפיה ניהל את החברה באופן בלעדי, וטען כי התובעים היו שותפים לניהול החברה. הנתבע הכחיש את הטענות למעילה, או לניהול כושל, וכן פירט את השתלשלות העניינים בעסקת ה"עוקץ", שהתובעים היו שותפים לה, לפי גרסתו.

הנתבע טען כי ההסכמים (להעברת המניות) מיצו את טענות התובעים. בחתימת ההסכמים, הוא קיבל על עצמו את מלוא חובותיה של החברה, כ- 900,000 ₪. משכך, טען הנתבע כי נוכח ההסכם אין התובעים יכולים להעלות כל טענה נגדו. לחילופין, יש לבטל תחילה את ההסכם, כך שהתובעים יחובו בחלקם היחסי בחובות החברה.

טענות הצדדים בבקשה הנוכחית

5.הנתבעים טענו כי התביעה עוסקת בפעילות החברה ובהסכמים שבין בעלי מניותיה. להסכמים אלו, יש משקל כבד ומכריע בבירור עובדות התביעה. לטענתם, ההסכמים הם בגדר עניין כלכלי לפי הוראת סעיף 42 ב (א) 3 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984 (להלן: החוק). עוד טענו, כי חלקו של העניין הכלכלי בתובענה (ההסכמים) הוא משמעותי ומכריע.

6.התובעים, תחילה, הפנו את בית המשפט לסמכותו להעברת התובענה לבית המשפט המוסמך, תחת סילוקה, ונתנו הסכמתם להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי מרכז.

לגופו של עניין, התובעים טענו כי לוּ התביעה הושתתה על ההסכמים לבדם, הרי הסמכות העניינית הייתה נתונה ככל הנראה לבית המשפט המחוזי. עם זאת, לטענתם קיומם של ההסכמים הוא שולי לתביעה וטפל, ועל כן, הסעד העיקרי הוא בסמכותו של בית משפט זה.

עם זאת, לשיטתם של התובעים אין טעם בפיצול הדיון (כך שנושא הפרת ההסכמים על ידי הנתבע, שהוא טפל לתביעה, יידון על ידי בית המשפט הכלכלי, ועיקר התביעה יידון בפני בית משפט זה). לעמדת התובעים, הנזק מפיצול זה הוא רב, ועל כן, כאמור, הסכימו להעברת התובענה.

דיון

7.סעיף 40 לחוק קובע כי לבית המשפט המחוזי סמכות ייחודית לדון בעניין כלכלי, כמשמעותו בסעיף 42 ב לחוק.

סעיף 42 ב לחוק, קובע כי עניין כלכלי הוא, בין היתר:

"(3). עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר."