שליט ואח' נ' סימוני ואח'

החלטה

לפניי בקשת התובעים (הנתבעים שכנגד) להורות לנתבעים (התובעים שכנגד) ליתן ערובה שלא תפחת מהסכום של 50,000 ₪ להבטחת הוצאותיהם של התובעים בתביעה שכנגד, וזאת בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "הבקשה").

הבקשה הועברה לתגובת הנתבעים, והתובעים אף הגישה תשובה, בהתאם להוראות הדין, והגיעה עת הכרעה בבקשה.

512636678

בתמצית האומר – בין הצדדים נחתם הסכם למכירת זכויות הנתבעים בנכס מקרקעין בהרצליה תמורת הסכום של 1,350,000 ₪ (להלן: "ההסכם").

התובעים טוענים שהנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכם והפרו אותו הפרות יסודיות, וכתוצאה מכך נגרמו להם תשלומים, הוצאות וחיובים בסכום העולה על 200,000 ₪ ("על הצד הנמוך" כאמור בסעיף 8 לבקשה), קיזזו את הסכום הנ"ל מיתרת התמורה המגיעה לנתבעים על פי ההסכם.

מכאן התובענה הכספית שהגישו התובעים כנגד הנתבעים.

עם הגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד על הסך של 399,00 ₪, בגין תשלום יתרת התמורה בסך 200,000 ₪, פיצוי מוסכם על פי הוראות ההסכם, איחור בתשלום ובגין נזק בלתי ממוני שגרמו להם, כך לטענת הנתבעים, התובעים עצמם.

הבקשה הוגשה לאחר שהתובעים הגישו בקשה לעיקול זמני של הסך של 200,000 ₪, ובקשה לביטול העיקול נדחתה לאחר שהתקיים דיון לפני הרשם.

נטען שבמסגרת הדיון לפני הרשם התברר כי לנתבעים חובות בהיקפים משמעותיים, הנתבעים מכרו את נכס המקרקעין וכיום אין בקשותם נכס מקרקעין אחר, כאשר אין לתביעה שכנגד כל עילה ובסיס, "וממילא כשתביעתם תידחה לא יעלה בידם לשלם את ההוצאות בהם יחויבו ושבהם נושאים ויישאו המבקשים, אך משום הגשת אותה תביעה מופרכת ע"י המשיבים" (ראו סעיף 17 לבקשה), עוד צוין שההוצאות שנפסקו על ידי הרשם במסגרת הבקשה לביטול עיקול טרם שולמו.

התובעים מפרטים בהרחבה את הנימוקים לבקשה שהם: אי תשלום הוצאות משפט שנפסקו כבר בתיק זה כנגד הנתבעים על ידי הרשם; מצבם הכלכלי כפי שהתברר במסגרת הדיון לפני הרשם; מופרכות כתב התביעה שכנגד וסיכויי הצלחתו הקלושים. במסגרת הבקשה עתרו להשית על הנתבעים ערובה בשיעור שלא יפחות מהסך של 50,000 ₪, המהווה שאין בו "כדי להתיימר ולהוות את מלוא ההוצאות הצפויות למבקשים במסגרת ההליכים, שכן אלה יהיו גבוהות בהרבה, ואולם יש בו כדי להוות ערובה כלשהיא לגביית חלק מההוצאות שייגרמו כאשר תידחה התביעה שכנגד" (ראו סעיף ג (8) לבקשה).

הנתבעים הגיבו וביקשו לדחות את הבקשה.

בנימוקי התשובה ציינו, בין היתר, שהתובעים עשו כל אשר לאל ידם על מנת להמנע מלשלם לנתבעים את יתרת התמורה שהם חייבים בגין רכישת הזכויות בדירה וכי הבקשה נעדרת כל עילה ובסיס.

לגבי מצבם הכלכלי טענו שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח שהנתבעים אינם בני יכולת כלכלית לשלם הוצאותיהם, וכי הנתבע הוא בעלים של מסעדו וקיימת בבנק לזכותו יתרתה בסך של 250,000 ₪ וצורף אישור של יועצת המס של הנתבע, לרבות מאזן בוחן לחודשים 11-12/10 המלמד, לטענתם, כי העסק פעיל ההכנסות מכסות ההוצאות, ואינו זקוק לתמיכה כספית שהיא.

93537214371

לעניין סכויי הצלחת התביעה שכנגד, הנתבעים טוענים שסיכויי התביעה שכנגד גבוהים "שלא לומר מצוינים" הנתבעים טוענים שהתובעים ידו על חובם של הנתבעים לצדדים שלישיים, הדבר אף בא לידי ביטוי בהסכם, וממילא התובעים לא שילמו את יתרת התמורה בגין הדירה בסך 200,000 ₪, כשעניין זה מזכה את הנתבעים במלוא הסעדים הקבועים בהסכם.

דיון והכרעה

תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת בזו הלשון:

 "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."