שיפוי בין מעוולים

החלטה

1. המשיבה 1 הגישה תובענה כנגד שלוש נתבעות: המבקשת והמשיבות 2 ו-3. השלוש נתבעו
כמעוולות יחד, ונדרשו לשפות את המשיבה 1 עבור תגמולי ביטוח ששילמה למבוטח, בגין
נזקי שריפה. בשלב מסוים של ההליך, הושגה פשרה בין המשיבה 1 לבין המשיבות 2 ו-3, אשר
קיבלה תוקף של פסק-דין, ובהתאם לה נדחתה התביעה כנגד האחרונות. או אז עתרה המבקשת
להאריך לה את המועד למשלוח הודעת צד שלישי למשיבות 2 ו-3. בית המשפט המחוזי דחה את
הבקשה, בקבעו כי במהלך המשפט, המתנהל מאז שנת 1998, לא העלתה המבקשת טענות ספציפיות
ממשיות כנגד המשיבות 2 ו-3 ולא הגישה חוות-דעת מומחה לעניין "אחריותן". שלוש
הנתבעות, כך נקבע, ניהלו חזית משותפת כנגד המשיבה 1 - היא התובעת. זו האחרונה,
מצדה, העלתה טענות ספציפיות מפורשות לגבי כל אחת מן הנתבעות: לגבי המבקשת, שהיתה
אחראית על הביצוע, נטענו טענות במישור זה, ואילו לגבי המשיבות 2 ו-3, נטענו טענות
במישור התכנון והפיקוח, שהיה באחריותן. ההודעה לצד שלישי, אף היא, כך צוין, מייחסת
למשיבות 2 ו-3 מחדל בפיקוח. בית המשפט המחוזי הטעים, כי על-פי ההלכה אין עומדת למי
שהתרשל בביצוע האפשרות לפטור את עצמו מאחריות בטענה שאחר התרשל בפיקוח. במקרה זה,