שאלת הסמכות לדון במזונות אישה וילדים שהתעוררה עקב החלטת בית הדין הרבני לחייב מינוי אפוטרופוס לאישה ולהכריזה כפסולת דין, וכנגזרת מכך ביטול תביעתה למזונות במחוזי שקדמה לזו של הבעל

השופט ש' לוין: 1. עתירה זו בדין יסודה.

2. העותרים, שהם אשת המשיב 2 )להלן - הבעל( וילדי בני הזוג, הגישו ביום 10.11 .88
תובענה לבית המשפט המחוזי, ובה עתרו לחייב את הבעל במזונות וכן לקבוע שהילדים יהיו
במשמורת האישה. ביום 17.11.88 הגיש הבעל לבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב תביעה
לגירושין, בה כרך את עניין המזונות והחזקת הילדים. בכתב-הגנתו, שהוגש לבית המשפט
המחוזי, כפר הבעל בסמכותו לדון בתביעה עקב הגשת תביעת הגירושין. מוסכם על הכול,
שלמקרא מסמכי הבעל לא יכלו העותרים לדעת מתי הוגשה תביעת הגירושין. יתר-על-כן,
כשקיבלו את כתב התביעה שהוגש לבית הדין ואת נספחיו, נשאה ההזמנה תאריך מוטעה,
והעותרים סברו, שתביעת הבעל הוגשה לפני תביעתם לבית המשפט המחוזי. ביום 6.2.89 קבע
בית המשפט המחוזי, שהוא מוסמך לדון בתביעת העותרים, משום שזו קדמה לתביעת הבעל.

3. ביום 27.12.88 נתקיימה בבית הדין הרבני ישיבה בתביעת הגירושין, ובמענה לשאלת בית
המשפט, אם האישה זקוקה לאפוטרופוס, שאלה שהתעוררה עקב הטענה שבכתב ההגנה שהאישה היא
חולת רוח, התנהלו חילופי דברים בין הפרקליטים, והם קיימו ללא מחאה דיון בנושאים
שבמחלוקת. בתום אותה ישיבה החליט בית המשפט לדחות את הדיון כדי לשמוע את עדותו של
רופאה לשעבר של האישה, ולשכת הסעד נתבקשה לדווח על מצב הילדים. כמו כן נאמר בהחלטה,
שבקשת בא-כוח האישה למינוי רופא מומחה מטעמו תישקל בישיבה הבאה.

בית הדין הרבני שב ונתכנס ביום 9.2.89, והפעם העלה בא-כוח העותרים לפניו טענה של
חוסר סמכות והזכיר את החלטת בית המשפט המחוזי הקובעת את סמכותו. באותה ישיבה נחקר