רצבי ואח' נ' פלאח ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד בקשר לתאונה שארעה בתאריך 25.6.11, ברח' החורש ביהוד, כביש דו סטרי בין התובע שנסע על אופנוע סאן יאנג שנת 2011, לבין הנהג שנהג ברכב מסוג יונדאי שנת 2010.

כל צד תובע את הנזקים שנגרמו לרכבו בהסתמך על דו"ח שמאי שבדק את הרכב, שכ"ט שמאי והוצאות משפט.

סכומי הנזק לא שנויים במחלוקת והמחלוקת מתמקדת בשאלת האחריות.

2.התאונה ארעה כאשר כל נהג נוסע בנתיב נסיעתו בימין, האחד מול השני וכאשר הנתבע פונה שמאלה, חוצה את נתיב נסיעתו של התובע, כדי להכנס לחניה שליד ביתו.

התובע טען נהג במהירות של 30-40 קמ"ש וראה מולו בנתיב הנגדי את רכב הנתבע, וכאשר המרחק בין שני הרכבים היה כ- 7 מ' סטה לפתע הנתבע עם רכבו שמאלה מבלי שאותת.

במצב דברים זה לא הספיק התובע לבלום ולמעשה נזרק מהאופנוע שהמשיך בנסיעה ופגע ברכבו של הנתבע.

הפגיעה ברכבו של הנתבע היתה בחלק הימני הקדמי בחיבור שבין הכנף הימנית לדלת הימנית הקדמית, ויותר לכיוון הגלגל הימני הקדמי והפגוש הקדמי.

3.מטעמו של התובע העיד חברו אלון שמש שלא ראה את התאונה והגיע למקום התאונה לאחר ששמע את רעש ההתנגשות.

העד הובא כדי לתמוך בגרסתו של התובע כי לא יצא לפני התאונה ממלון אויה אלא ממסעדת פיצה המצויה בקצה רח' החורש כ- 150 מ' ממקום התאונה.

4.הנתבע ורעייתו העידו כי הגיעו לרח' החורש כדי לפנות לדירתם המצויה בצד שמאל, כיוון נסיעתם, כשהתקרב לבית האט והתחיל בפנייה ולא הבחין בתובע והדרך מולו היתה פנויה, כאשר השלים את הפנייה והיה עם חזית רכבו כדי לעלות על המדרכה לחניה, שמע התנגשות מימין לרכב בחלק הקדמי, פגיעה של אופנוע.

לגרסת הנתבע אמר לו התובע שיצא מ בריכת מלון אויה ועד למקום התאונה היה עליו לנסוע כ- 25 מ'. בירידה מהבריכה יש שיחים המסתירים את הרכב אך לא כך בהמשך, אך למרות זאת טוען שלא הבחין בתובע כי להערכתו נסע במהירות העולה על 40 קמ"ש.

בעת הפגיעה לא היה התובע על האופנוע הוא קפץ מהאופנוע והשליכו לכיוון הרכב. בשל מהירות הנסיעה של התובע מאשר הנתבע כי התובע הופתע וסבור כי האופנוע החדש מאפשר לפתח מהירות גם במרחק נסיעה קצר.

רעייתו של הנתבע מאשרת את גרסתו וכי לא הבחינה באופנוע טרם התאונה, ורק זוכרת ששמעה בום ואפילו לא הבינה בתחילה כי הפגיעה בצד ישיבתה ברכב בימין.

הפנייה שמאלה היתה איטית וחלפו כמה שניות עד לתאונה.

עוד טוענת העדה כי טרם הפניה הופעל איתות ואף הראתה לתובע כי האיתות עדיין עובד בעת התאונה.

5.למעשה בפנינו שתי גרסאות. הנתבע טוען שבעת פנייתו לא ראה את האופנוע ואילו התובע טוען שראה את הנתבע שלפתע סטה שמאלה וגרם לתאונה.

אני סבור כי האחריות לתאונה בה ניזוקו שני הרכבים מוטלת על שני הנהגים.

חובתו של הנתבע כמי שפנה שמאלה ואמור היה לחצות נתיב נסיעה נגדי, להיזהר זהירות מוגברת ולהביא בחשבון אף נהג שיכול וייסע מהר מהרגיל. עובדה שהנתבע לא השלים את פנייתו ועל פי סימני הנזק ברכבו היה לקראת סיום הפנייה שמאלה ולא בשלב של עלייה למדרכת החנייה, כפי שניסה לטעון.

6.מנסיבות המקרה ברור כי התובע נסע במהירות גדולה מזו שטען, מהירות שאיננה מתאימה לנסיבות הדרך ואף עולה על המהירות המותרת.