חאלד נ' שונים

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ לינא בולוס שלא לאשר את ערבותם של הערבים המוצעים על ידו לשם ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדו.

לאחר ששקלתי את טענות המבקש, נחה דעתי לדחות את הבקשה ללא צורך בקבלת תגובה.

בבקשת הערעור עותר המבקש לשנות את ההחלטה הנ"ל ולאשר את הערבים המוצעים על ידו.

בהחלטה נשוא הערעור נקבע כי אין לאשר את הערבים המוצעים משום שהם עובדים עצמאיים ולא עובדים שכירים.

בהחלטה קודמת שניתנה על ידי כב' הרשמת פזית גלעדי מיום 7.8.17 נקבע, בין השאר, כי תנאי לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ נגד המבקש הוא המצאת ערבות של שני ערבים שהינם עובדים שכירים שמשתכרים 6,000 ₪ לחודש לכל הפחות ועובדים במשך 12 החודשים האחרונים.

בבקשת הערעור לא הצביע המבקש על פגם כלשהו שנפל בהחלטתה של כב' הרשמת בולוס, אשר דחתה את בקשתו לאישור הערבים המוצעים משום שאינם עומדים בתנאי הנ"ל שנקבע על ידי כב' הרשמת גלעדי.

זאת ועוד, בבקשה דנן המבקש אינו מפרט מדוע חולק הוא על קביעתה של כב' הרשמת גלעדי מיום 7.8.17 לאשר ערבים שהם שכירים דווקא, ולא עצמאיים. אומנם המבקש הציע שני ערבים עצמאיים שלטענתו משתכרים מעל ל-6,000 ₪ לחודש, ברם המבקש אינו טוען וממילא אינו מצביע על הפגם שנפל בהחלטתה העקרונית של כב' הרשמת לאשר רק ערבים שהם עובדים שכירים.

לעניין זה אוסיף, כי קיים היגיון רב בלאשר ערבים שהם עובדים שכירים. בגדר זאת יצוין, כי סיכוייו של הזוכה להיפרע מעובד שכיר שמקור הכנסתו ידוע, הם גדולים בהרבה מהסיכויים להיפרע מעובד עצמאי שלא תמיד ניתן להתחקות אחר מקורות ההכנסה שלו.

די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

לסיום אבקש להעיר, כי ממילא הערבים המוצעים אינם עומדים ביתר התנאים שנקבעו על ידי כב' הרשמת גלעדי, וזאת בשל אי הצגת מסמכים המתעדים את ההכנסה החודשית שלהם (להבדיל מההכנסה הכוללת שצברו עד כה), ובעיקר משום שלא הוצגו מסמכים אודות היותם עובדים במשך 12 החודשים האחרונים.