רע"צ 36021-08-15

1.המבקשת, החייבת בתיק הוצל"פ 01-66933-14-3, מבקשת רשות ערעור על החלטתה מיום 25.5.15 של כב' רשמת ההוצל"פ יעל טימנס המורה על מימוש כספי הפיצויים והתגמולים ההוניים אצל צד ג וכן על ההחלטה מיום 12.7.15 לפיה נדחתה בקשה לעיון חוזר. בהחלטה נוספת מיום 18.5.15 נקבע כי הודעת צד ג הועברה לתגובת המשיב ויש להמתין לתגובה ועד להחלטה אחרת לא ימומשו הכספים המעוקלים. כאמור, החלטה נוספת למימוש ניתנה ביום 25.5.15.

2.הוגשה תגובה מפורטת של המשיב העותר לדחיית הבקשה על הסף משום האיחור בהגשתה ואף לגופו של עניין ולקיום החלטת הרשמת. בנוסף, הוגשה תגובה מטעמו של צד ג המפרטת את סכומי הכספים בפוליסות השונות ומביעה עמדתה, בהתייחס להחלטת הרשמת.

החלטתי לדון בבר"ע כבערעור עצמו וכמפורט להלן.

3.צודק ב"כ המשיב על כי הבר"ע הוגשה באיחור של ממש וללא בקשה להארכת מועד וללא הבאת טעמים כלשהם להארכת המועד ולכאורה דינה של הבר"ע להידחות על הסף.

למרות האמור החלטתי לבחון הטענות לגופן ולאחר ששקלתי הטענות, לאור הפסיקה, מצאתי כי דינו של הערעור להידחות. באשר להארכת המועד הניתנת למבקשת הלכה למעשה ניתן לאזן על ידי פסיקת הוצאות.

4.הערעור עוסק בשאלה האם ניתן לממש במסגרת תיק הוצל"פ כספים של חוב אשר עפ"י החוק ותקנון הקופה בה מוחזקים הכספים הינם נזילים באופן שהחייב רשאי למשוך אותם, גם אם בכפוף לתשלום מס.

בהחלטתה קבעה הרשמת כי את הכספים המופקדים כקיצבה מיועדת לפרישה ואשר טרם התגבשה זכאותה של המבקשת לקבל, לא ניתן לעקל את הכספים. ואולם באשר לכספים נזילים, כספי הפיצויים וכספי התגמולים ההוניים, ניתן לממש שכן כספים אלו עומדים לרשותה של החייבת וניתנים למימוש, גם אם בהתאם לתגובת צד ג המימוש כרוך בתשלום מס.

הערעור איננו מתייחס לכספי הקיצבה ואף המשיב אינו טוען כנגד החלטת הרשמת בעניין זה.

5.העיקרון שנקבע בפסיקה לגבי הכספים הנזילים הינו לא המבחן של החסינות לכספים אלא טיב זכויותיו של החייב, האם התגבשה זכותו לקבלת הכספים, שאזי ניתן לעקלם ואילו טרם גיבוש הזכות לא ניתן לממש.

סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין עניינו פיצויים ותגמולים שהופקדו בקופת גמל לקיצבה ואין הסעיף חל על כספים אחרים, לרבות אלו שבענייננו. ראה בספרו של המלומד בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" מהדורה שביעית עמ' 878 לעניין קרן השתלמות בו נקבע הכלל שאין להורות על מימוש כספים שהופקדו בקרן לפני שתגובש זכותו של החייב לקבלת הכספים.

6.לגבי המבחן של גיבוש הזכות ראה גם בר"ע 1920/01 בעניין ראובן נ. בנק המזרחי הקובע כי ברגע התגבש הזכות, הופכים הכספים להיות כספיו של החייב שהם ברי עיקול.