רע"מ 33404-11-15

בפני בקשה לרשות ערעור על פי סעיף 13לא(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952 על החלטת בית הדין לעררים מיום 15.11.15 בתיק ערר (ב"ש) 4392-15, שניתנה על ידי כב' הדיין מיכאל זילברשמיד, בה נדחתה בקשת המבקש להשהות את הוראת השהיה במתקן חולות - אשר ניתנה בעניינו - עד להכרעה בערר.

המבקש, נתין סודן, יליד 1988, הסתנן לישראל דרך סיני ביום 8.11.11, התגורר בהרצליה ועבד כעוזר טבח. ביום 8.9.15 הגיש המבקש בקשת מקלט. ביום 26.10.15 נערך למבקש שימוע על מנת לבחון מתן הוראת שהיה בחולות, בו הציג המבקש מסמכים רפואיים לפיהם הוא מטופל רפואית בעקבות יבלות ברגליו והופנה להמשך טיפול כירורגי. בעקבות השימוע הוחלט על הוצאת הוראת שהיה, לפיה על המבקש לשהות במרכז השהיה "חולות" החל מיום 16.11.15 למשך 12 חודשים (נספחים א/4 ו - ו' לבקשה). על החלטה זו הגיש המבקש ערר בבית הדין לעררים בבאר שבע. בד בבד עם הגשת הערר הגיש המבקש בקשה דחופה למתן צו ביניים אשר יעכב את כניסת הוראת השהיה לתוקף.

ביום 15.11.15 דחה בית הדין לעררים את הבקשה. נקבע, כי על פני הדברים סיכויי הערר אינם גבוהים, שכן המבקש אינו מכחיש כי הוא עומד בקריטריונים להשמה ב"חולות" ועיקר טענותיו נוגעות למצבו הרפואי. בהקשר זה, יוכל המבקש לפרט את מצבו הרפואי בפני הרופא במתקן "חולות" עם קבלתו, כאשר לרופא נתונה הסמכות להורות על מתן הטיפול הנחוץ או על שחרור העותר מסיבות רפואיות. כמו כן, אין מניעה לבחון את בקשת המקלט שהגיש העותר בעודו שוהה בחולות. עוד ציין בית הדין, כי לא שוכנע שאי מתן הצו יגרום לנזק חמור או יסכל את מתן הצו, וכי יש לזקוף לחובת המבקש את העובדה שהבקשה הוגשה בסמוך למועד ההתייצבות במתקן "חולות".

מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש לרשות ערעור ולהורות על השהיית השמתו ב"חולות". בד בבד עם הבקשה הוגשה בקשה דחופה להתליית כניסת הוראת השהיה לתוקף, אשר נדחתה על ידי.

המבקש טוען לצורך בסעד מידי, שאם לא כן, יגרם לו נזק רב בשל הצורך לעזוב את מקום עבודתו ומקום מגוריו. הותרת ההחלטה על כנה תפגע קשות בחירותו של המבקש ותגרום לו לנזק נפשי בשל הטראומות שעברו עליו בארץ מוצאו, בעוד דחיית מועד כניסתו ל"חולות" לא תגרום למדינה נזק כלשהו. עוד טוען המבקש, כי סיכויי הערר גבוהים הם. כיוון שלא ניתן לטפל במצבו הרפואי במתקן "חולות" ואין זה מוצדק לאלצו לנסוע למרכז הארץ לצורך הטיפול, מה עוד שבית הדין התעלם מהניתוח אותו עליו לעבור ומהסכנה לזיהום. כן נטען, כי הערר לא הוגש באיחור לאור הזמן הקצר שהוקצב למבקש ממועד השימוע ועד למועד התייצבותו ב"חולות". בית הדין התעלם מהטענות הנוגעות לפגמים שנערכו בשימוע, שכן למבקש לא התאפשר להיות מיוצג על ידי עורך דין בשימוע ולא להיעזר בשירותי מתורגמן, ועל כן לא יכול היה להציג כראוי את טענותיו באשר למצבו הרפואי.

המשיבה, טוענת, כי דין הבקשה להידחות על הסף מפאת עשיית דין עצמי, שכן המבקש בחר לעשות דין לעצמו ולא להתייצב במתקן "חולות" על אף שבקשותיו בעניין זה נדחו.

עוד מוסיפה המשיבה, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. לפי הוראות תקנה 13(א) לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), התשע"ד – 2014, בקשות למתן צו ביניים יענו רק כאשר השהיית ההחלטה עלולה לגרום נזק חמור שאינו בר תיקון, וזה אינו המקרה כאן. אמנם, ההתייצבות בחולות תאלץ את המבקש לעזוב את מקום עבודתו ומגוריו, אלא שזו מטרתה של הוראה זו – למנוע את השתקעות המבקש בישראל. אין במצבו הרפואי של המבקש כדי למנוע את התייצבותו ב"חולות", שכן במתקן ניתנים שירותי רופא קבועים ושוהים הזקוקים לטיפול מורכב יותר מופנים לבית החולים 'סורוקה'; הגורמים הרפואיים ב"חולות" אף מוסמכים לקבוע באם לא ניתן לספק את צרכיו הרפואיים של המבקש כאשר הוא שוהה במתקן. המבקש טען לבעיות רפואיות קשות אך לא הציג תשתית ראייתית לבעיות כלשהן מעבר ליבלות ברגליו. גם בטענותיו באשר לפגמים בשימוע אין ממש, שכן למבקש נמסר מראש טופס בו פורטה זכותו להתייצב לשימוע עם עורך דין. גם בהיעדר המתורגמן אין ממש כיון שבשימוע קודם, ציין, כי הוא דובר ערבית, ולאור הצהרה זו והשימוע נערך בשפה הערבית.