רע"א 8236/15 LEAPFROG DISTRIBUTION PTE LTD נ' SONY CORPORATION

א.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שיצר) מיום 2.11.15 בבעש"א 24869-09-14 בו התקבל ערעור המשיבה על החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (סגנית הרשם ז' ברכה) מיום 10.8.14. הפרשה עניינה רישום סימן מסחר וטענת חשש להטעיה. 

             רקע והליכים קודמים

ב.          המשיבה והמבקשת הן חברות המשווקות מוצרים חשמליים, ובהם – בין היתר – מוצרים מתחום השמע. ביום 8.9.11 הגישה המבקשת בקשה לרישום סימן המסחר המעוצב  ('SONICGEAR'). ביום 17.1.13 הגישה המשיבה התנגדות לרישום הסימן, בטענה כי קיים דמיון פונטי וויזואלי בין הסימן האמור לסימן הבית'SONY'  שבבעלותה. המשיבה טענה כי קישור בין מוצרי המבקשת ובין מוצריה שלה יפגע במוניטין שרכשה לאורך השנים, בפרט נוכח העובדה שקיימת חפיפה בסחורות ובקהל היעד של המוצרים; כי המבקשת מנסה להיבנות ממוניטין זה בחוסר תום לב; וכי רישום הסימן נוגד את תקנת הציבור.

א.         ביום 10.8.15 לאחר שנבחנו טענות הצדדים בנושא, נדחתה התנגדות המשיבה לרישום סימן המסחר. סגנית רשם הפטנטים בחנה את עילות ההתנגדות שהעלתה המשיבה בהתאם לסעיפים 11(9); 11(13) לפקודת סימני המסחר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 על מנת להכריע האם רישום הסימן החדש מעורר חשש להטעיה. שאלה זו נבחנה בהתאם למבחנים המוגדרים בפסיקה ובראשם "המבחן המשולש", הבודק את מראה הסימנים וצלילם; קהל הלקוחות וסוג הסחורות; ויתר נסיבות העניין והשכל הישר (וראה ע"א 563/11 ADIDAS SALOMON A.G נ' ג'לאל יאסין (2012) פסקה 12 לפסק דינה של השופטת חיות; ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט נ' חברת פרומין פ"ד יח(3) 275, 278 (1964) (להלן עניין פרו-פרו) בפסק דינו של השופט – כתארו אז – לנדוי; ע"א 1611/07 מיכה דנציגר נ' שמואל מור (2012) (להלן עניין דנציגר), בפסקה 21 לפסק הדין  וההפניות שם), והכל שכפי שיוצג בקצרה.

ב.          באשר למראה הסימנים וצלילם, נקבע בהחלטה כי הסימן המבוקש הוא סימן מעוצב בעוד סימן המשיבה מילולי בלבד; כי הרכיבים הנוספים מעבר לאותיות 'SONI', ובפרט האותיותC  ו-G, מפיגים את החשש להטעיה חרף התחילית המשותפת; כי התחילית SON אינה ייחודית למשיבה בתחום הרלבנטי; וכי הסימנים שונים הן במראם הכללי והן מבחינת הצליל. באשר לקהל הלקוחות וסוג הסחורות נקבע כי אכן קיים דמיון מסוים לעניין סוג הסחורות, ויש אף חפיפה בקהל הלקוחות, אולם אין בכך כדי לקבוע חשש להטעיה; באשר ליתר נסיבות העניין, נקבע כי גם בסימני מסחר נוספים הקשורים למוצרים בתחום נעשה שימוש בתחילית SON שמקורה במילה הלטינית SONUS - צליל; כי חרף העובדה שקיים בישראל שימוש בשני הסימנים, זה לצד זה, החל משנת 2008 אין עולה כי קיימת הטעיה בפועל; וכי הסימן המילולי'SONICGEAR'  להבדיל מן הסימן המעוצב, נרשם בלא התנגדות מצד המשיבה.

ג.          לסיכום ונוכח האמור, קבעה סגנית רשם הפטנטים כי אין ברישום הסימן המבוקש כדי להטעות אל מול הסימן הרשום. בהתאם צוין, כי אין מתקיימים תנאים לפסילת הסימן עקב פגיעה במוניטין ובזכות הקניין של המשיבה; כי אין פגיעה בתקנת הציבור; וכן נדחו הטענות בדבר דילול סימני המשיבה או היבנות שלא כדין מן המוניטין אותו צברה. המשיבה ערערה על החלטת רשם הפטנטים לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ד.          ביום 2.11.15 קבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה על החלטת רשם הפטנטים. בית המשפט יישם גם הוא את המבחן המשולש כדי לקבוע היש ממש בטענת המשיבה להטעיה, ולאחר בחינת טענות הצדדים והשוואת הסימנים, מצא כי התמקדות במבחן המראה והצליל בשילוב עם מבחן השכל הישר ויתר נסיבות העניין, מובילה למסקנה כי אכן קיים דמיון מטעה בין הסימנים, ועל כן אין לאשר את הרישום.

ה.         נקבע, כי בחינת הסימן המעוצב מעלה כי האותיות C ו- Gנבלעות זו בזו כך שהקטע היחיד הקריא בסימן הוא התחילית SONI (שהיא הרכיב הדומיננטי בשני הסימנים), ואילו היתר הינו בבחינת מעין "קישוט גרפי" שאינו ניתן בהכרח לפענוח. בשל כך, קם חשש להטעיה, אשר די בו לקבלת ערעור המשיבה. בהקשר זה הוער, כי המבקשת לא הוכיחה שהשימוש המקביל בשני הסימנים החל משנת 2008 לא הוביל להטעיה. בית המשפט היה ער לחשש מהענקת מונופול גורף ל-SONY על מילה זו, והעיר כי אילו היתה המבקשת בוחרת בסימן מעוצב בו ניתן לקרוא בבירור את שמה הנכון, היה מתפוגג החשש להטעיה; עדות לכך נמצאה בעובדה שסימנה הלא מעוצב של המבקשת אושר לרישום, שכן הגרפיקה היוצרת חשש להטעיה אינה מצויה בו. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא.

בקשת רשות הערעור

ו.           טוענת המבקשת, ראשית, כי היה על בית המשפט לאשר את החלטת רשם הפטנטים בהיותה החלטה צודקת, מפורטת ונכונה. שנית נטען, כי טעה בית המשפט באשר פירק את הסימן המבוקש לרישום למרכיביו, ולא בחנו כמקשה אחת, בהתאם להלכה הפסוקה. לטענת המבקשת, יש לקבל את בקשתה שכן בבסיסה עומדת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ועניינה - האם השוואה בין סימני מסחר צריכה להיעשות בשלמותם או בחלוקה לרכיביהם?

ז.           שלישית נטען, כי למעט התחילית SON אין כל דמיון בין שני סימני המסחר השונים זה מזה בעליל, וכי הקביעה שסימני הצדדים דומים עד כדי הטעיה אינה מביאה בחשבון את נסיבות העניין ואת העובדות שהוכחו בפני הערכאה הדיונית. רביעית נטען, כי בבחינת הדמיון בין הסימנים יש להתעלם מן התחילית SON אשר לה שימוש שגור בשפה והיקף ההגנה עליה נדרש להיות מצומצם. נאמר כי מניעת השימוש בתחילית זו מעניקה למשיבה כוח מונופוליסטי המעמיד בסכנה תעשיה שלמה אשר משתמשת בה, דבר המהוה פגיעה בחופש העיסוק והתחרות. בהתאם, נטען כי מאחר שמדובר בשם תיאורי בעל משמעות אוניברסלית, היה על בית המשפט לפסוק בהתאם לרע"א 7836/09 ג.ו.פ שמש השקעות בע"מ נ' נעמה מנשה (2009), שם נקבע כי היקף ההגנה על שם תיאורי אינו משתרע על הטיותיה של המלה, אלא על המלה המכילה את השם בלבד. חמישית נטען, כי שגה בית המשפט בקביעתו כי המבקשת לא הוכיחה שסימניה לא גרמו לבלבול, שכן לשיטתה, נטל ההוכחה מוטל על המשיבה להראות כי הסימן אכן גרם לכך.

הכרעה

ח.         לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לה. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. אין זה המקרה שלפנינו, כפי שיובהר להלן, וקשה להלום את טענת המבקשת כי בחינת הסימן למרכיביו מצדיקה גלגול שלישי. עסקינן ביישומה של הלכה – המבחן המשולש אליו נידרש.

ט.         סימני מסחר הם הדרך להבטיח זיהוים וייחודם של מוצריהם של אדם או חברה פלונית, לעומת מוצריהם של אדם או חברה אלמונית, והמטרה הבסיסית ברישומם, היא מניעת הטעייה. פקודת סימני המסחר, מאזנת בין היתר, בין אינטרס ציבורי זה, ובין עקרונות השוק החופשי כמו גם הזכות לחופש העיסוק (וראו עניין דנציגר בפסקה 15). סעיף 11 לפקודה, קובע מקרים בהם לא יהא סימן כשר לרישום, ביניהם: