רע"א 4376-11-14 דור לדור נהריה (94) בע"מ ואח' נ' חוות בר יוחאי בע"מ

מבוא

1.בניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי חברת דור לדור נהריה (94) בע"מ, חברת התחדשות לגוף ולנשמה בע"מ ומר מאיר חזן (להלן: "המבקשים") על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אחסאן כנעאן) מיום 06/10/14 במסגרת ת"א 17415-03-13 המאוחד עם תא"מ 13162-01-14, לפיה קיבל בית משפט קמא בחלקה את בקשת המבקשים לחיוב חברת חוות בר יוחאי בע"מ (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה בסך של 20,000 ₪, כתנאי לניהול תביעתה כנגד המבקשים.

2.יצוין כבר כעת, כי לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה לבקשה וביתר כתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים על נספחיהם ולאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, החלטתי, בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה עליה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה. לצד זאת הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות, זאת מן הנימוקים שיפורטו בהמשך.

הרקע לבקשה והחלטת בית משפט קמא

3.מעיון בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים על נספחיהם עולה, כי המשיבה הגישה תביעה כספית עקב הפרת התחייבויות על סך של 2,255,646 ₪ כנגד המבקשים.

4.על רקע מידע שקיבלו המבקשים, לפיו הפסיקה המשיבה לחלוטין את פעילותה לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים חמורים, הגישו המבקשים ביום 09/07/13, בהתבססם על הוראות סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), בקשה לחיוב המשיבה להפקדת ערובה בשיעור של 10% מסכום התביעה, על פי התעריף המינימאלי המומלץ הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין ובסך של 110,000 ₪. לבקשה צורפו הודעת המשיבה לרשות המיסים על הפסקת פעילותה, התראה לגבי נקיטה בהליכים מנהליים בשל אי הגשת דו"חות למס הכנסה, דרישה לתשלום קנס מנהלי משלטונות מע"מ והפנייה לכך שלא עלה בידי המשיבה לגייס את הסך של 35,000 ₪, שהיווה תנאי להטלת עיקולים זמניים, אותם ביקשה להטיל כנגד המבקשים.

5.בית משפט קמא קיבל, כאמור, את בקשת המבקשים לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה באופן חלקי. בית משפט קמא קבע, כי זכות הגישה לערכאות השיפוטיות היא זכות מן המעלה הראשונה. יחד עם זאת נקבע, כי המחוקק הסמיך במקרים מיוחדים את בית המשפט להורות על הפקדת ערובה, בין היתר, מכוח סעיף 353א' לחוק החברות, כאשר לצורך זאת יש לעמוד בשני תנאים: שקילת מצבה הכלכלי של החברה ובדיקת סיכויי התביעה. בהקשר זה ציין בית משפט קמא, כי כאשר מדובר בבקשה להפקדת ערובה על ידי חברה, הכלל הוא חיוב בערובה והפטור מהפקדה הוא החריג.

בית משפט קמא סבר, כי עלה בידי המבקשים להוכיח, כי מצבה של המשיבה הינו רעוע, שעה שהמשיבה לא צירפה לתגובתה שום מסמך, אשר יש בכוחו לשפוך אור על מצבה הכלכלי האמיתי. עוד נקבע, כי המשיבה אכן הודיעה על הפסקת פעילותה וטענה כי המדובר בהפסקה זמנית, ואולם, טענה זו לא גובתה בשום ראיה. כן נקבע, כי גם טענתה של המשיבה, כי התנהלות המבקשים היא שמוטטה את פעילותה, לא הוכחה. בהקשר זה ציין בית משפט קמא, כי אמנם סכום ההמחאות הינו סכום נכבד, ואולם, המשיבה לא הראתה בשום דרך, כי אי תשלום סכום זה הוא שמוטט את המשיבה. בשים לב לאמור, קבע בית משפט קמא, כי התקיים התנאי הראשון להפקדת ערובה.

אשר לתנאי השני, קבע בית משפט קמא, כי לא ניתן לומר בשלב זה של ההליך, כי תביעת המשיבה הינה מופרכת. כן נקבע, כי המבקשים אינם מדייקים בטענתם, שהמדובר בתביעה להרמת מסך, כי אם, לעמדת בית משפט קמא, המדובר בטענות להתחייבות אישית הנתמכות, לכאורה, על ידי שיקים שנתן המבקש 3 באופן אישי.