רע"א 43079-01-16 איוונוב נ' דהאן

בכתב תביעה שהגיש לבית משפט השלום בטבריה טען המשיב, כי השכיר למבקשת דירה שבבעלותו, וכיוון שהמבקשת חדלה מתשלום דמי השכירות, הוא מבקש את פינויה מן הדירה.

בכתב הגנה שהגישה המבקשת עולה תמונת מצב תמוהה, לפיה הזכויות בדירה הן שלה (לאחר רכישתה מעמידר). היא טענה, כי עבדה אצל ד"ר ראסם חאג' ז"ח, שחב כספים בשוק האפור, ולכן לחץ עליה לחתום על חוזה פיקטיבי למכירת הדירה למשיב, על מנת שהאחרון יתן לו הלוואה. לאחר לחצים בלתי פוסקים מצד ד"ר חאג' ז"ל היא נכנעה וחתמה על מסמכים שהציג בפניה. ד"ר חאג' שילם למשיב את ההלוואה בתשלומים, אלא שהוא הלך לעולמו מדום לב, שאז פנה המשיב אליה בדרישה כי תשלם את החוב, שאם לא כן ידרוש את פינויה מן הדירה. מכאן תביעתו בבית משפט השלום.

בישיבה מיום 10.11.15 הסכימו בעלי הדין כי יינתן פסק דין לפינוי המבקשת מן הדירה, אלא אם היא תגיש תוך 30 יום תביעה מתאימה לבית המשפט המחוזי שתכריז על זכויותיה בדירה, ותשלם דמי שכירות חודשיים בשיעור של 2,000 ₪ עד לבירור התביעה. בית משפט השלום נתן פסק דין על פי הסכמה זו.

30 הימים חלפו, וכתב התביעה לבית המשפט המחוזי לא הוגש. המבקשת פנתה לבית משפט השלום על מנת שיאריך את המועד להגשת כתב התביעה, כשהוא מטעים את בקשתו בנסיבות אישיות, אך בקשתו נדחתה. בין לבין הוגש כתב התביעה לבית המשפט המחוזי, ואחר כך פנתה המבקשת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, שכאמור דחה את בקשתה להארכת המועד.

ביקשתי את תשובת המשיב, וזו לא באה, אף שחלף המועד לעשות כן.

בהעדר תשובה מטעם המשיב הנני מקבל את בקשת הרשות לערער, ומאריך את המועד שנקבע להגשת כתב התביעה בבית המשפט המחוזי, עד להגשתו בפועל.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ו, 30 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: