רע"א 40091-02-15

בשלב שבו נמצא התיק – אין מניעה מלצרף צדדים נוספים. הסרבול הינו מזערי, שכן הדעת נותנת כי לא יוגשו חוות דעת נוספות והעיכוב יהיה, למירב, של מספר חודשים. בהינתן שהתביעה הוגשה ממילא לאחר חלוף זמן ניכר ספק אם יש לראות בכך שיקול מכריע.

מאידך, משמעות ההחלטה היא כי תוגש תביעה נפרדת לבית משפט השלום ויש להניח כי תוגש בקשה לאיחוד הדיון בתביעה החדשה עם התביעה הקיימת. או אז, סביר שבית המשפט ייעתר לכך בשל זהות העניינים ומאחר שמדובר באותם עדים ויש להימנע מקביעות סותרות (וככל שלא יעשה כן ותוגש על כך בר"ע – יעמוד הנושא להכרעת בית המשפט בהתאם לדין ולפסיקה), אפשר שיאלץ לנהל שני הליכים מקבילים חלף הליך משפטי אחד, על כל המשתמע מכך מבחינת משך הזמן והסרבול הכרוך בכך.

מעבר לכך, סביר אף להניח שהצעת הפשרה שהגיש בית המשפט לצדדים, שעליה יש כמובן לברך, כל שכן שהיה זה בהסכמת הצדדים, עלולה שלא להתקבל על ידי הנתבעת (המבקשת) בנסיבות אלו עד להשלמת הגשת התביעה השנייה וצירופה, כך שממילא לא יתקצר ההליך המשפטי.

הילכך, מחד גיסא יש טעם בטענה שזכויות הנתבעת לא ייפגעו (ולכן גם אין מקום להתערב בהחלטה ולהותירה על כנה); מאידך גיסא, ההחלטה עלולה להיות לרועץ דווקא לבית המשפט עת ייאלץ לדון בשני תיקים מאוחדים חלף דיון בתיק אחד בלבד.

אפשר שהדרך הנכונה הייתה לאפשר את הגשת ההודעה לצד ג' בכפוף לתשלום הוצאות משמעותיות וכך הייתה התובעת (המשיבה) מפוצה על העיכוב וההליך היה שלם.

כללו ועיקרו של דבר, עסקינן בהחלטה דיונית מובהקת שאין בה גריעה מזכויות הנתבעת (המבקשת).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה – אמנע מהשתת הוצאות.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ה, 06 מאי 2015, בהעדר הצדדים.