מדינת ישראל נ' אמ.די.הי. בניה ותעשיה בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א. טל) מיום 14.1.2017 אשר ניתנה במסגרת ת.א. 13360-12-16.

בהחלטתו, קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיבה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א' כנעאן) מיום 25.10.2010 (להלן: "ההליך הראשון"), פסק דין אשר הורה על סילוק ידה של המשיבה מן המקרקעין נשוא המחלוקת באזור התעשייה פוריה, אשר כנגדו הוצא צו מניעה זמני ביום 2.12.2016, והכל כפי שיפורט להלן.

ההליך הראשון, ת.א. (שלום נצרת) 4698-06 מנהל מקרקעי ישראל נ' אמ.די.הי. בניה ותעשיה בע"מ

המקרקעין הנדונים הינם מגרש 114 חלקה 55 גוש 15249 באזור התעשייה פוריה, אשר הוקצו למשיבה בהליך פטור ממכרז לשימוש תעשייתי עבור בניית מפעל צינורות, אך למעשה נבנה אולם שמחות.

במסגרת פסק דין מיום 25.10.2010 נקבע כי על המבקשת להשיב המקרקעין לרשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") והוצא צו הריסה לכל המבנים לרבות אולם האירועים ונקבע, בין היתר, כך:

"70. בשים לב לכך אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן:

א.מורה על סילוק ידה של הנתבעת ממגרש 114 חלקה 55 גוש 15249 כמפורט בתשריט אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהחוזה. כמו אני מחייבה להשיב את המקרקעין לתובע כשהם נקיים מכל משכנתא, עיקול ו/או כל זכות של צד שלישי ופנויים מכל אדם וחפץ נטוע ומחובר ולהרוס ולפנות על חשבונה את המבנה והגדרות אשר בנו והציבו על המקרקעין. הביצוע יעשה בתוך 90 יום מיום מתן פסק הדין.

ב. ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת ו/או מי מטעמה להיכנס ו/או לעשות כל שימוש במקרקעין אלו גם בעתיד לכל מטרה שהיא.

ג. הנני מחייבה לשלם לתובע סך של 85,965 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.8.2006 ועד התשלום המלא בפועל.

ד. במידה ולא יבוצע הליכי הפינוי וההריסה יוכל התובע לבצע הליכים אלו בעצמו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.

ה. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 15,000 ₪."

על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי נצרת, במסגרת ע"א 44424-11-10, אשר נדחה ביום 10.2.2013, כמו גם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, רע"א 1816/13, אשר נדחתה ביום 21.4.2013.

לאחר מיצוי האפיק האזרחי, הגישה המשיבה עתירה מנהלית בבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר אף היא נדחתה (עע"מ 2929/14 אמ די הי בניה ותעשיה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (9.6.2015):