רכש מכשירי טלפון ניידים מבלי לקרוא את החוזה, ולא יוכל לבטל את העסקה

התובע עובד התעשיה האוירית ולקוח של הנתבעת וברשותו מכשיר טלפון נייד מס' ________

ביום 5.7.07 רכש התובע 3 מכשירי טלפון ניידים עבור אמו וילדיו מסוג 250Eתוצרת סמסונג (להלן: "המכשיר").

הרכישה בוצעה במרכז שירות של הנתבעת בצומת ירקונים עפ"י חשבונית שצרף התובע  מחיר כל מכשיר שנרכש 932 ש"ח.

בחשבונית שצרף התובע מובהר באופן בולט כנדרש בסעיף 2 (ב2) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק") כי עסקת המכר אינה ניתנת לבטול בכפוף לכל דין.

מקריאת החוק על תוספותיו, המיון המשפטי אותו יש לייחס לעסקה זו עפ"י הוראות החוק והתוספת השלישית לו, כי המדובר בעסקה לתקופה קצובה כמשמעות המונח בסעיף 13 א' לחוק. עסקה עפ"י הסעיף האמור אינה ניתנת לביטול כעסקאות המנויות בסעיף 13 ד', 14, 14 א', 14 ג' לחוק.

במקרה דנן מבקש התובע להפעיל עליו את הוראות סעיף 2 לחוק האוסר הטעיה של צרכן ע"י עוסק, דוגמת הנתבעת.

התובע טוען כי בשעה שהתעניין ברכישת המכשירים בקש לוודא עם איש המכירות יוני רוזנפלד שאין הוא כפות לתקופת זמן מוגדרת והואיל והמכשירים שרכש אינם נמנים על מכשירים המנויים בקטגוריה של מכשירי דור שלישי יחוייב רק בתשלום מינימלי של 9.32 ש"ח לחודש.

התובע טען כי הסיכום שלו עם ילדיו ועם אמו היה כי לא יעשו שמוש רב במכשירים הנרכשים והשיחות שתבוצענה תתמקדנה למקרים חריגים בלבד.

התובע בקש כי החשבונות ישלחו לתיבת דואר אלקטרוני שלו והוא מודה בהגינותו כי הנתבעת עשתה כן.

התובע הסביר בדיון מיום 3.5.09 כי כיון ששכח את סיסמת הכניסה לתיבת הדואר שלו לא הבחין בחיוב חדשי בסך 25 ש"ח בגין כל מכשיר נרכש.

לאחר 6 חדשים משראה כי הוא מחויב בסכומים נכבדים באמצעות כרטיס האשראי שלו פנה לנתבעת והוסבר לו מקור החיוב כנובע מהסכם בין הצדדים.

התובע סבר כי הנתבעת סרבה לבטל את החוזה בין הצדדים ועל כן פנה למשרד התקשורת, הרשות להגנת הצרכן "אמון הציבור" ולתכנית רדיו בעריכת גבי גזית.

משפניותיו לכל הגורמים הללו לא הואילו הוא פונה לביהמ"ש ועותר להשבת כל הכספים ששלם לנתבע וכן להתנתק מהנתבעת ללא תשלום קנס. כן עותר התובע לחייב הנתבעת בסך 6,000 ש"ח.

אתחיל דווקא מן הסוף. אני מקבל את עמדתה של הנתבעת ביחס לסעד האחרון. הלה נשלף מהשרוול ללא תימוכין כלשהם ויש לדחותו על הסף. באשר לשני הסעדים הראשונים הם כרוכים  זה בזה ולמעשה התובע אינו מתכחש לעובדה כי עפ"י החוזה שהוא מחזיק בידו הנתבעת לא חרגה מהכתוב בו.

טענת התובע כי הוטעה לחשוב שפרט לתשלום המינימלי לא יחויב בתשלום כלשהו אין לה בסוס בחומר הראיות. התובע טוען להטעייה ע"י איש סלקום הנ"ל ומסביר כי ביום בצוע העסקה לא קרא את החוזה בין הצדדים שכן החוזה היה במחשב בלבד ועקב תקלה לא נמסר לו העתק ביד.

בכל הכבוד הראוי לתובע הוא לא הוכיח כי מאן דהוא דחק בו לחתום באותו יום ואם עשה כן יוכל להלין על עצמו ואל יבוא בטענות לזולתו או לנתבעת.

העובדה הנטענת ע"י התובע כי שכח את סיסמת הגישה לתא דואר אלקטרוני אף היא מענינו של התובע ומה לו כי ילין על הנתבעת.

המסקנה העולה מן האמור כי היום התובע רוצה לבטל את העסקה החוזה בשל אי כדאיות, עילה שאינה מוכרת בדין המאפשרת בטול חוזה.

אשר על כן המסקנה בסופו של יום כי, יש לקבל עמדת הנתבעת כפי שזו הוסברה לכל הגורמים שמניתי לעיל ועיסוקם בתלונות צרכנים וגם הם סברו שאין מקום להתערבותם.