רחאל נ' שיבלי

פסק דין

עניינו של פסק דין זה בתביעה כספית בסך 1,952 ₪ בגין יתרת חוב נטענת.

על פי האמור בתביעה, התובעת מתגוררת בכפר שיבלי ובעלת חנות בגדים במקום.

הנתבע, נהג לקנות בחנות התובעת סחורה בתקופות שונות כשהוא משלם באופן חלקי ומתחייב לפרוע את היתרה.

עד ליום 30.4.11 הסתכמה יתרת חובו של הנתבע לתובעת בסך של 1,952 ₪ ובמועד הדיון הוגשה חשבונית מס/קבלה להעיד על כך (ת/1).

לטענת התובעת, פנתה פעמים רבות בעצמה ובאמצעות אחרים לנתבע בבקשה לפרוע את החוב ואולם הנתבע מסרב לעשות כן.

מנגד טוען הנתבע, כי אין הוא חב לתובעת את הסכום כאמור.

לדבריו מזה שנתיים לא ביקר בחנותה של התובעת. טרם גירושיו היה לו חוב לתובעת בסך של 1,600 ₪, מתוכו שולם סך של 1,400 ₪. הסכום הנ"ל שולם חלקו בויזה – 300 ₪ והיתר במזומן. לפיכך נותר לתשלום סך של 200 ₪ בלבד.

על בסיס יחסי אמון בין הצדדים שהינם קרובי משפחה וקשרים טובים, לא ביקש הנתבע קבלות בגין התשלום.

לטענת הנתבע לא ידוע לו על החוב. ידוע לו שהתובעת וגרושתו חברות טובות, אפשר שמדובר בחוב בגין בגדים שלקחה גרושתו מתוך ניסיון להוציא כספים מידיו.

עוד טען הנתבע, כי קיימים אנשים נוספים בכפר שבאו לשלם חוב אצל התובעת ומצאו שרישומים שערכה אינם מדויקים ואולם לא הוגשו תביעות בגין עניין זה. לדבריו כתוצאה מסיפורים אלה חדל לקנות אצל מהתובעת.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים, דעתי היא כי יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בסכום כמפורט בחשבונית המס שהוצגה.

תחילה אציין כי אין חולק שהנתבע נהג לקנות בהקפה אצל התובעת.

לדבריו לפני כשנתיים היה לו חוב בסך של 1,600 ₪ ומתוכו שולם סך של 1,400 ₪. לא הובאה כל קבלה או ראיה אחרת ללמד על תשלום כלשהו, אף כי למצער, תשלום באמצעות ויזה, ניתן היה להציג. טענתו נשמעה באופן סתמי ובעלמא.

נטל ההוכחה בדבר פירעון חוב מוטל על הטוען ונטל זה לא הורם על ידי הנתבע.

יתרה מכך, דבריו בעניין רוכשים נוספים אשר דעתם מרישומי התובעת לא הייתה נוחה, הושמעו אף הם באופן סתמי ולא הובאו עדים לתמוך בהם.

מנגד, נתתי אמון בטענות התובעת אשר ציינה כי לנתבע 5 ילדים וכי מכרה להם בגדים לבית הספר, בין היתר תלבושת ובגין כך הצטבר החוב.

ראיה לחוב מצויה גם בחשבונית שהוגשה, אותה מצאתי לקבל.

לסיכום, אני מקבלת את התביעה.