רונן נ' לוי

פסק דין

בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל למשיב. המשיב מתנגד לבקשה. ההתראה נושא הדיון מבוססת על פסק דין שניתן כנגד המשיב וחייב אותו לשלם למבקש סכום העולה על 2.5 מיליון ₪. אין חולק שפסק הדין לא בוצע על ידי המשיב. פסק הדין ניתן בהעדר הגנה (וליתר דיוק בהעדר בקשת רשות להתגונן). בקשה לביטולו נדחתה. הוגש ערעור לבית המשפט העליון. על פי המידע שנמסר בדיון שהתקיים בפני בהליך הנוכחי, הפקיד המערער (הוא המשיב בהליך הנוכחי) את העירבון שחויב להפקיד בגין הערעור, והדיון בערעור נקבע לחודש אפריל 2012. מכאן ההתנגדות של המשיב להמצאת התראת פשיטת רגל. המשיב טוען כי "פסק דין חלוט" הוא פסק דין שאין עליו ערעור, וכן הוא טוען כי בכל מקרה ראוי להימנע ממתן היתר להמצאת התראת פשיטת רגל המבוססת על פסק הדין, ולו מכח שיקול הדעת המוקנה, לטענתו, לבית המשפט מקום שתלוי ועומד ערעור על פסק הדין.

כידוע, הדין הוא שהתראת פשיטת רגל יכול ותתבסס על פסק-דין שהוגש עליו ערעור, ובלבד שביצוע פסק הדין לא עוכב (שלמה לוין, אשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית תש"ע-2010, עמ' 70, פסקה 27). במובן זה, ניסוחו של סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן "הפקודה") המדבר על פסק-דין "חלוט" הוא ניסוח בעייתי, וטוב יעשה המחוקק אם יתקן את הנוסח כך שיתאם את הדין האמור. סעיף 15 לפקודה מלמד כי סעיף 3, הדן בהתראת פשיטת רגל, רואה גם פסק דין שהוגש עליו ערעור כ"חלוט" לעניין המצאת התראת פשיטת רגל אם ביצועו לא עוכב (רע"א 8746/01 אהרון שרון נ' עיזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל ואח', פ"ד נו(6) 448, 451 מול האות ד' ואילך, סעיפים 3 ואילך לפסק-הדין; רע"א 5222/04 ד"ר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן, מפרק ואח', פ"ד נט(3) 481, 484 מול האות ג' ואילך, סעיף 4 לפסק-הדין; רע"א 10858/05 ישראל משולם ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, סעיף 6 לפסק-הדין; ע"א 6757/07 יוסף מהנא נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ, סעיף 7 להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע מיום 15/8/07). לגישה עקבית זו של בית המשפט העליון נימוקים ענייניים בנוסף לנימוק הפרשני המבוסס על סעיף 15 לפקודה, והדברים מובאים בפסקי הדין שאוזכרו לעיל. בקצרה יש לומר כי פסק דין שביצועו לא עוכב הוא פסק דין שניתן לאכוף גם אם תלוי ועומד עליו ערעור, ויוזכר כי עיכוב ביצוע הוא חריג וכי הכלל הוא שפסקי דין יש לבצע למרות שתלוי ועומד עליהם ערעור (וכלל זה חזק במיוחד מקום שהחיוב שהוטל בפסק הדין הוא חיוב כספי גרידא). עוד יש לומר כי הימנעות מנקיטת הליכי אכיפה רק מחמת שתלוי ועומד ערעור עלולה לפגוע בזוכה, שכן הזמן שיחלוף עד להכרעה בערעור עלול להביא עימו הרעה ביכולת הפירעון של החייב, בין מסיבות אובייקטיביות שאינן בשליטתו ובין מחמת נקיטת מהלכים על ידו שמטרתם היא סיכול היכולת להיפרע או הכבדה עליה. דיני פשיטת הרגל, ככל שהיוזמה להליך היא בידי נושה, הם מסלול אחד מתוך שניים עיקריים של אכיפת חיובים. מי שחויב לשלם סכום בפסק דין ומגיש עליו ערעור, יכול לבקש עיכוב ביצוע. מי שאינו עושה כן, כמו גם מי שעושה כן אולם בקשתו זו נדחית, חשוף להליכי אכיפה של החיוב שהוטל בפסק הדין. זהו הכלל, והוא חל על פשיטת רגל כפי שהוא חל על הוצאה לפועל. סעיף 15 לפקודה הוא החריג, אולם חריג יש לפרש בדרך שאינה מרחיבה את תחומיו. כפי שנראה מייד, סעיף 15 אינו חל כלל על השלב בו אנו מצויים. על כן דין טענת החייב כי פסק הדין אינו "חלוט" לעניין סעיף 3 לפקודה, משום שתלוי ועומד ערעור עליו, להידחות.

סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, קובע: "כשהמעשה שעליו מסתמכת בקשת הנושה הוא הפרת דרישה בהתראת פשיטת רגל לשלם חוב פסוק, להבטיחו או להתפשר עליו, רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה או לעכב את הדיון בה, בשל ערעור תלוי ועומד על פסק הדין".

סעיף 15 לפקודה מקנה לבית המשפט של פשיטת רגל שיקול דעת אם להיעתר לבקשה המבוססת על פסק דין שתלוי עליו ערעור. המשיב טוען כי יש להפעיל את שיקול הדעת הזה באופן שיביא לדחיית הבקשה להמציא לו התראת פשיטת רגל כל עוד ערעורו תלוי ועומד. נוסחו של הסעיף מלמד כי שיקול הדעת הזה אינו מתייחס לשלב של היתר להמציא התראת פשיטת רגל, אלא לשלב של הכרזת פשיטת רגל מחמת הפרת הדרישה שבהתראה לבצע פסק דין שתלוי עליו ערעור. הדברים ברורים לגמרי, משום שהסעיף מדבר על שיקול דעת המוקנה לבית המשפט לעכב את הדיון בפשיטת הרגל כאשר "המעשה" (מעשה פשיטת הרגל) הוא "הפרת דרישה בהתראת פשיטת רגל". דיון כזה אינו אפשרי אלא לאחר שההתראה הומצאה לחייב אשר לא פעל על פיה, והנושה מגיש בקשת פשיטת רגל (בקשת כינוס) כנגד החייב בהסתמך על אי מילוי ההתראה. כך גם נאמר על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט אשר גרוניס) ב-רע"א 10858/05 ישראל משולם ואח' נגד בנק איגוד לישראל בע"מ, סעיף 6 לפסק הדין: "בכל מקרה, ולאור האמור בסעיף 15 לפקודה, נקודת הזמן שבה יש לבחון את סוגיית העיכוב היא שעה שנדונה הבקשה לצו כינוס". באותו מקרה אכן נקבע כי בדין הותר לבנק להמציא התראת פשיטת רגל המבוססת על חוב פסוק שלא שולם, אף שהיה ערעור תלוי ועומד על פסק הדין, ובית המשפט העליון הוסיף והעיר בהמשך ישיר לדבריו שצוטטו לעיל: "אף שמניחים אנו כי הבנק יגיש בקשה לצו כינוס בעקבות דחייתה של ההתנגדות להתראה, אין צורך להביע עתה עמדה בשאלה מה תהא ההתייחסות הראויה משתוגש בקשה לעיכוב הדיון בבקשה לצו כינוס". כך גם יש לנהוג במקרה שבפנינו: לדחות את ההתנגדות, ולהותיר את שאלת שיקול הדעת שלפי סעיף 15 לשלב עליו חל הסעיף, אם וכאשר יגיעו הצדדים לשלב הזה של ההליכים.

המשיב לא הצביע ולו על אסמכתא אחת התומכת בטענתו כי סעיף 15 לפקודה מצדיק, בנסיבות המקרה ובהינתן העובדה שאנו מצויים בשלב של התנגדות להמצאת התראת פשיטת רגל, הימנעות ממתן היתר להמציא התראה כאמור בעת הזו רק מחמת שתלוי ועומד ערעור על פסק הדין. הציטוט שהביא המשיב בסעיף 9 להתנגדותו מספרם של לוין וגרוניס בעניין זה מוצג בצורה מטעה, משום שהוא עוסק בשלב של בקשת כינוס על ידי נושה מחמת הפרת ההתראה ולא בשלב של התנגדות להתראה, והוא הדין באמירה המצוטטת על ידי המשיב מתוך פסק הדין שניתן ב-ע"א 4765/97.

על כן התוצאה היא כי ההתנגדות להמצאת התראת פשיטת רגל למשיב נדחית. ההוראות שניתנו בהחלטה המקורית שניתנה בתיק זה יחולו, בשינויים המחויבים, כאשר יום מתן פסק-דין זה ייחשב ליום מתן ההיתר להמצאה. התיק ייסגר.

המשיב יישא בהוצאות המבקש בבקשה זו בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, כ"ח אדר ב תשע"א, 03 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: