ק"פ 8551-12-16 דהרי נ' שינדלר ואח'

בקשת נקבל 1 לעיכוב הקובלנה עד לתום בירור תובענה אזרחית מקבילה (בתיק תאמ 39931-06-16).

לחילופין, התבקש בית המשפט להורות על עיכוב הליכי הקובלנה עד להחלטת היועמ"ש בפניית הנקבל לעיכוב הליכים {בהתאם לסמכותו לפי ס' 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי(נוסח משולב) התשמ"ב- 1982}.

לטענת הנקבל 1 יש להעתר לבקשה לנוכח "הליך תלוי ועומד", שהינו בין אותם צדדים, בזהות עילות ובגין אותם פרסומים,. הנקבל העלה גם טענות בדבר מדיניות משפטית רצויה ,שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב מצידו של הקובל.

הנקבל 2 (אחיו של הנקבל 1) ציין כי ביחס לבקשת אחיו אין לו עמדה ומקובל עליו מה שיקבע.

הקובל מתנגד לעיכוב הקובלנה הפלילית והצהיר, כי הוא מסכים לעיכוב התובענה האזרחית.

עיינתי בבקשה ובתגובה וכן בתיק בית המשפט והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאחר עיון בשני ההליכים אשר הוגשו על ידי הקובל, בית המשפט סבור כי אכן ראוי היה בנסיבות להמתין עם הגשת התובענה עד לאחר סיום בירור הקובלנה, ולא הגשתן במקביל, הגם שאין מניעה דיונית מלעשות כן.

יחד עם זאת, כאמור המדובר בזכות דיונית ולא מצאתי בסיס משפטי לעיכוב הקובלנה.

נטען כי על פי הפסיקה שצורפה כי המדיניות המשפטית הרצויה" היא לעכב הליך של קובלנה פלילית אל מול הליך אזרחי תלוי ועומד, ואולם לא מצאתי בדין (חקיקה ופסיקה) מקור סמכות של בית משפט להורות על עיכוב קובלנה פלילית, גם לא בפסק הדין אליו הפנה ב"כ הנקבל, פסק דין שמציע למחוקק לבטל את מוסד הקובלנה הפלילית ולהעבירו מן העולם המשפטי לעולם שכולו טוב.

ההלכות בעניין בקשות לעיכוב הליכים בעילה של "הליך תלוי ועומד" נוגעות לעיכוב ההליכים האזרחיים בשל הליך מקביל (פלילי או אזרחי). המדובר בסמכות שבשיקול דעת, על יסוד שיקולים של יעילות, חסכון במשאבים, מניעת הכרעות סותרות ומאזן הנוחות בין הצדדים וזאת במקום שהמדובר בשני הליכים בעלי זהות צדדים וזהות עילות.