ק' נ' א' ואח'

1. I. מבוא
2. לפני תביעה שטרית על סך של 6,000,000 ₪ שהוגשה על ידי מר ח.ק. ז"ל (להלן: "התובע"). לאחר פטירתו המצערת של התובע, באה בנעליו אשתו, הגב' ג.ק. תבדל"א, אשר ירשה את עזבונו (להלן: "התובעת"). התביעה הוגשה נגד מ.א. ז"ל שנפטר אף הוא, למרבה הצער, במהלך בירור התובענה (להלן: "הנתבע") (בטרם לכתו לבית עולמו, מונה בנו, מר א.א. כאפוטרופוס לדין לצורך ניהול הליך זה בשמו), וכן כנגד אישתו, הגב'  ד.א. תבדל"א (להלן: "הנתבעת").

1. II. רקע
2. התובעת היא אחותו של הנתבע.
3. התובע הגיש ביום 15.2.2009 בקשה לביצוע שטר חוב בהוצאה לפועל. לטענתו, השטר נעשה לטובתו ונחתם על ידי הנתבע כעושה השטר. לגרסת התובע - הנתבעת ערבה לשטר זה בערבות אוואל. הסכום הנקוב בשטר הינו על סך של 6,000,000 ₪, אך התובע העמיד הבקשה לביצוע השטר על סך של 1,000,000 ₪ בלבד מטעמי אגרה. השטר הוגש וסומן כמוצג נ/1 (להלן: "השטר או "שטר החוב").
4. שטר החוב הוא שטר חוב סטנדרטי שכמותו ניתן היה לרכוש בעבר בסוכנויות הדואר בישראל. על שטר החוב נרשם כי הוא נערך ביום 9.1998 ובגדרו התחייב הנתבע לשלם לתובע ביום 28.8.2008 הסכום הנקוב בשטר, דהיינו - סך של 6,000,000 ₪ (הסכום מפורט הן במספרים והן במילים). עוד פורט על גבי השטר כי התמורה לשטר ניתנה בהלוואה, ומקום התשלום נקבע בעיר ראשון לציון. השטר כולל את כתובת מגוריהם של הנתבעים ב-X, את מספרי תעודות הזהות שלהם, וכן את מספרי הדרכונים שלהם. אין מחלוקת בין הצדדים כי השטר לא נערך בשנת 1998 על אף שכך נרשם בו.
5. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר שהועברה לדיון בבית המשפט השלום ברחובות. לאחר מכן, ביקשו התובעים לתקן את סכום התביעה ולהעמידו על סכומו המלא של השטר, דהיינו – על סכום של 6,000,000 ₪. בהמשך לכך הועברה התביעה לבית משפט זה. בגין העלאת סכום התביעה ניתן פטור מתשלום אגרה.

III.  עיקר טענות הצדדים

א. תמצית טענות התובעים

6. בכתב התביעה (המתוקן) או בבקשה המקורית לביצוע השטר לא פירטו התובעים הרקע העובדתי שקדם למסירת השטר לידיהם אלא הסתפקו בטענות כי הם אוחזים בשטר, כי השטר לא כובד ולא נפרע על ידי הנתבעים, וכי הנתבעים לא שילמו להם סכום כלשהו על חשבון סכום השטר.
7. במסגרת העדויות שניתנו לפני במהלך בירור התובענה פירטו התובעים בהרחבה טענתם ביחס לרקע העובדתי שקדם לחתימת השטר.
8. לגרסת התובעים, לתובע ולשני שותפים נוספים (ה"ה אלברט אזרזר והנרי רואימי) הייתה בעלות משותפת בחלקים שווים, שליש לכל אחד, בבית קפה במרוקו שנמכר תמורת קבלת סך של 18,000,000 דירהם מרוקאי. לטענת התובע הוא מסר במרוקו בשנת 1968 את חלקו בתמורה שהתקבלה בגין מכירת בית הקפה, דהיינו - סך של 6,000,000 דירהם מרוקאי, לידי הנתבע, על מנת שזה יעביר עבורו את הכספים לישראל. לטענת התובע הוא שילם לנתבע 1% מהסכום הנ"ל כעמלה בגין העברת הכספים לישראל. העברת הכספים בדרך זו נועדה לחסוך לתובע תשלום של עמלה בנקאית הכרוכה בהעברת הכספים לישראל.
9. עד שנת 1998 לא החזירו הנתבעים את הכסף לתובעים על אף דרישותיהם החוזרות ונשנות של התובעים. בעת שהנתבעים ביקרו בארץ באותה שנה (1998), נערך בין הצדדים הסכם לפיו סכום החוב של הנתבע לתובע יעמוד על סך של 6,000,000 ₪. סוכם, כי הנתבעים יפרעו את החוב לידי התובעים לאחר שהנתבעים יעלו לישראל.
10. ביום 28.8.2008, לאחר שהנתבעים עלו לארץ באותה שנה, הסכימו התובעים למסור לידי הנתבעים את ההסכמים הכתובים משנת 1998 ו-1968, וכן את האסמכתא בגין משיכת כספיהם מהבנק במרוקו אך לדבריהם – כל שלושת המסמכים האלה הושמדו ע"י הנתבעים. באותו אירוע הנתבעים חתמו על שטר החוב נושא התובענה ומסרו אותו לתובעים. השטר נרכש על ידי התובע בסניף הדואר. לגרסת התובעים, אדם אלמוני שנכח בסניף הדואר באותה עת סייע לתובע למלא את השטר (עמ' 34 ש' 18). הנתבעים מסרו את מספרי תעודת הזהות ואת הכתובת שלהם לצורך רישומם על גבי השטר, ואילו מספרי הדרכונים נלקחו על ידי התובע מההסכם שנכרת בשנת 1998.

מאחר שהנתבעים לא פרעו חובם לתובעים - על בית המשפט לחייבם לעשות כן.

ב. תמצית טענות הנתבעים