קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות נ' פלונית

האם יש לחייב את הנתבעת בתשלום חובה של אמה המנוחה לתובעת, בשל היותה מיופת כח בחשבון הבנק שלה? זוהי השאלה העומדת להכרעה בהליך זה.

פתח דבר ועיקרי ההליך

1. התובעת, מנהלת קרן פנסיה לעמיתים ותיקים (להלן – הקרן) שילמה לגב' אלמונית ז"ל (להלן – המנוחה) אשר הייתה בחייה פנסיונרית של הקרן, קצבת זקנה באמצעות העברה בנקאית לחשבונה בבנק לאומי (להלן – הבנק).

2. המנוחה הלכה לעולמה ביום 28.08.05 במקום מושבה בקנדה בנסיבות מצערות, עקב הירצחה על ידי בן זוגה דאז. למנוחה לא הוצא צו ירושה או צו קיום צוואה.

3. על אף שעם פטירתה תמה זכאותה לקבלת קצבת זקנה, המשיכה הקרן להעביר לחשבונה של המנוחה את קצבת הזקנה במשך למעלה מ- 10 שנים עד לחודש 12/2016 בסך כולל של 254,217 ₪ (להלן – תשלומי היתר, נספח 2 לכתב התביעה).

4. ביום 27.11.17 פנתה הקרן לבנק בדרישה להשבת תשלומי היתר ואולם נענתה כי לא קיימת יתרה בחשבון המנוחה וכי על הקרן לפנות למיופת הכח בחשבון (נספח 1 לכתב התביעה).

5. הנתבעת, אזרחית ותושבת ישראל, בתה של המנוחה, הייתה מיופת כח בחשבון הבנק של המנוחה. בהתאם לראיות שהוגשו לתיק, הנתבעת חיה שנים רבות מחוץ לישראל – משנת 2010 לערך ועד לתחילת שנת 2023 עת שבה ארצה לאור מצבה הרפואי.

6. ביום 04.01.18 הגישה הקרן את תביעתה כנגד הנתבעת ובה טענה כי הנתבעת היא שמשכה את תשלומי היתר שהועברו על ידה לחשבון המנוחה. לטענתה, הכספים הועברו לחשבון המנוחה בטעות ומאחר שהמדובר בכספים שהיא לא הייתה זכאית לקבלם, על הנתבעת להשיבם שכן נטילתם מהווה עשיית עושר ולא במשפט.

7. ביום 27.12.18 ולאחר שהנתבעת לא התגוננה בהליך, ניתן כנגדה פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה.

8. ביום 06.09.23 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ובה טענה כי במועד מתן פסק הדין היא הייתה במעמד של תושבת חוץ, והיא שבה לישראל רק ביום 22.01.23 לצורך טיפול במחלת הסרטן ומעמד של תושב חוזר ניתן לה רק ביום 08.02.23. משכך טענה כי אין לראות בהמצאת כתב התביעה שבוצעה על ידי התובעת כהמצאה כדין.