קרני נ' מדינת ישראל

פסק דין

ליבי יוצא אל המערער והנני מבין את מצוקתו. מידת הרחמים היא מידה ראויה שיש לנקוט בה במקרים מתאימים.

מדובר במערער אשר הורשע, על פי הודאתו תוך כדי שמיעת הראיות, לאחר שזוכה באותו תיק בעבר והורשע בערעור.

המקרה בו מדובר הוא גרימת תאונת דרכים בצומת, כאשר המערער נכנס אליה בניגוד לתמרור ב36 ופגע באופנוע, שני כלי רכב ניזוקו והרוכב נחבל.

מדובר בתאונה מ 16.9.07. בית משפט קמא, תוך שהוא שוקל את נסיבותיו האישיות של המערער, נסיבות התאונה ועברו התעבורתי, גזר לו קנס של 2,500 ₪ ופסילה בפועל, בסופו של יום של 4 חודשים תוך שהוא מנכה רק חצי מתקופת הפסילה המנהלית.

בית משפט קמא, תוך שהוא ער למצבו הכלכלי הקשה של המערער, גזר שהקנס ישולם ב 10 תשלומים.

ערכאת ערעור תתערב בגזר דין של ערכאה דיונית רק כאשר ערכאה זו טועה.

הנני סובר שלית מאן דפליג, שבית משפט קמא לא טעה במקרה הנוכחי ולכן הן המערער והן בא כוחו מבקשים לדבר ללבו של בית המשפט שירחם על המערער ויקל בעונשו. ללא ספק קל לעשות זאת כאשר מתעלמים מגליון ההרשעות המכביד של המערער, הן במספר הרשעותיו והן בטיבן ואם שוכחים גם את בטחון ציבור עוברי הדרך. אין מדובר בתאונה ראשונה של המערער, הוא גם עובר עבירות תחבורתיות אחרות, רחמנות מידה טובה היא לא בנסיבות הנוכחיות.

אינני סובר שיש גם להתערב בהחלטת בית משפט קמא הן בשאלת סיווג הרשיון והן בשאלת זקיפת הפסילה המנהלית, כאמור, גם באלה בית משפט קמא לא טעה.

הערעור נדחה.

על המערער להפקיד את רשיונו עד יום 20.2.11 .

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"א, 20/01/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: חניתה עזריה