פסק דין
עניינה של התביעה שבפניי בתקיפה לה טוענת התובעת מצידו של הנתבע, הכל כפי שיפורט.
טענות הצדדים בכתבי בית הדין ובתצהירים שהוגשו מטעמם:
בהתאם לגרסת התביעה - ביום 24.6.09, חזר בנה, בן ה-17, של התובעת לבית כשהוא פצוע במרפק ונאנק מכאבים. הבן אמר לה כי נחבל לאחר שנפל ואולם לאחר בירור מעמיק יותר, גילתה התובעת כי הותקף ע"י ילד אחר באמצעות קרש. הילד התוקף התארח באותה העת אצל הנתבע. התובעת פנתה לדבר עם הנתבע ורעייתו שהבטיחו לטפל בעניין. משלא התקבלה מהם כל תגובה עד יום המחרת, פנתה התובעת עם בעלה לביתם של אלו, בסביבות השעה 21:00. לפי הטענה, תוך כדי שיחה שלא כללה התגרות או איומים, התנפל הנתבע על התובעת, הכה אותה בראשה והחל להשליך עליה חפצים שהיו בחצרו באותה העת. התובעת מעדה והנתבע המשיך לחבוט בה. כל ניסיונות בעלה של התובעת להגן עליה עלו בתוהו.
לבסוף, ולמרות ניסיונות משפחת הנתבע למנוע זאת, הצליחו התובעת ובעלה להיכנס לרכבם ונסעו למשטרה כשבגדיה של התובעת קרועים והיא חבולה בכל גופה. מתחנת המשטרה פנו השניים לקבלת טיפול רפואי. נטען כי על אף שבעלה של התובעת הינו רופא הוא לא הצליח לסייע לה, שכן אף הוא הוכה במסגרת המתקפה מצידו של הנתבע.
התובעת טענה כי מאז האירוע ובעקבותיו היא חשה חרדה ופחד ולאחר שהתייעצה עם פסיכולוג נמצא כי היא סובלת מPTSD. מצבה זה של התובעת פוגע בתפקודה הן בבית והן בעבודתה. התובעת הינה אמנית וחוסר השלווה הנפשית, מקשה עליה בעבודתה ובהתאמה פוגע בהכנסותיה. עוד בהקשר זה נאמר, כי הנתבע איים על התובעת, במהלך התקיפה, כי ירצח אותה, ומאז אין היא חשה בטוחה במקום מגוריה והיא מתקשה לישון.
מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של התובעת ובעלה והם חזרו בהם על האמור לעיל. התצהירים נתמכו בתיק מוצגים הכולל את העדויות שנמסרו במשטרה, את ההודעה על סגירת התיק ותיעוד רפואי. למסמכים הנדרשים מהנ"ל אתייחס להלן.
מנגד נפרשו טענות הנתבע הן בהגנתו והן באמצעות מספר תצהירים שהוגשו מטעמו. מטעם ההגנה הוגשו תצהירים מטעם הבאים: הנתבע, הגב' תמר מאירה, מר גיל מיארה, מר רונן מיארה, מר אברהם בן אסולי והגב' רותי בן אסולי. עם זאת בהמשך לא התייצבו לעדות בני הזוג אסולי וממילא אין מקום להידרש לתצהיריהם.
מתצהירו של הנתבע עלתה הגרסה הבאה;
מספר ימים לפני חתונת אחיו, שהתקיימה ביום 24.6.09, פתח בנה של התובעת בתגרה עם אח אחר של הנתבע, שהתארח בביתו, באותה העת. מתוקף היות הנתבע חבר מושב פעיל הוא התבקש ע"י חבר מושב אחר, להתערב בכדי שמקרים אלו לא יישנו. הנתבע נעתר, אך ציין שיטפל בעניין רק לאחר יום החתונה. מיד לאחר מכן, פנה הנתבע לתובעת והסביר לה מתי יתפנה לטפל בעניין. שיחת הטלפון התקיימה על מי מנוחות ונוהלה ברוח טובה. למחרת בשעה 7:00 בבוקר חזר הנתבע עם משפחתו מחתונת אחיו ובאותו היום נסעו לקבל את פני הזוג הטרי בביתם שבחולון.
בשעה 20:00, עת ישן הנתבע במיטתו, התעורר מרעש דפיקות שהגיע מהדלת האחורית של ביתו. לפי הנטען, עוד בטרם הספיק הנתבע להגיע לדלת, התפרצו התובעת ובעלה לביתו והחלו לצעוק כי בניגוד להבטחותיו לא טיפל בעניין התגרה. נטען, כי התובעת החלה ליצור מהומה בבית וילדיו הקטנים של הנתבע התעוררו בבהלה והחלו לבכות. התובעת ובעלה התבקשו לצאת מביתו של הנתבע בכדי שיוכל להתלבש ולהרגיע ילדיו הקטנים, אך אלו סרבו. לבסוף יצאו השניים מביתו של הנתבע בליווי רעיית הנתבע, תמר. התובעת ובעלה עמדו מחוץ לבית הנתבע והמשיכו לצעוק ולגדף, עד שהנתבע יצא בכדי להרגיע את הרוחות. לאחר שנוכח הנתבע לדעת כי הידברות עם התובעת אינה אפשרית, ביקש ממנה לעזוב את חצר ביתו לאלתר. התובעת סירבה והמשיכה לצעוק ולגדף את בני משפחת הנתבע. משהצעקות לא פסקו, הגיעו שכנים שניסו לשכנע את התובעת להתפנות מחצר הנתבע.
התובעת לא הסתפקה בקריאות גנאי וקללות לעבר הנתבע ואף פנתה לילדיו ואיחלה להם מוות מהיר, כלשון הנתבע. בשלב זה הרימה התובעת מקל מעדר שעמד בחצר והחלה להכות את הנתבע. לאחר מכן הרימה חבילת מסמרים וזרקה אותה בכוח לעבר הנתבע, תוך שהיא גורמת לו חבלות רבות בגופו. הנתבע הצהיר כי מעבר לנזקי הגוף שנגרמו לו גרמה התובעת בהתנהגותה גם לנזקי רכוש, שכן חצר הבית הייתה ערוכה באותה העת לחגיגות שבת החתן של אחיו. התובעת שברה את שיבר המים בחצר וכן את מתלה הכביסה.
התפרעותה של התובעת, נמשכה - לפי הטענה, עד השעות הקטנות של הלילה והדירה שינה מעיניהם של דיירי הבית. כתוצאה מכך נאלצו הנתבע ורעייתו להיעדר מעבודתם למחרת וילדיהם, שהיו נסערים, נמנעו מללכת לגן הילדים.
בגין האירוע האמור, הגיש הנתבע תלונה במשטרה. קצין המשטרה הורה לצדדים להתרחק האחד מרעהו במשך שלושים ימים. התובעת הפרה את הצו ונמצאה מספר פעמים בחצר בית הנתבע. צורף פרוטוקול חקירת הנתבע במשטרה.
הגב' תמר מיארה, רעיית הנתבע, תמכה בגרסתו והוסיפה כי התובעת פנתה אליה ביום 24.6.09 בעניין התגרה והעדה מסרה לה כי הנתבע מטפל בעניין, אך זה יידחה בכמה ימים בעקבות חתונת גיסה של העדה. צורף פרוטוקול חקירתה של עדה זו במשטרה.
מר גיל מאירה, שכנו של הנתבע ואחיו, הצהיר כי הגיע לביתו של הנתבע לאחר ששמע צעקות ביום 25.6.09 בערך בשעה 20:00. גם עד זה תמך בגרסת הנתבע. העד הצהיר כי הנתבע לא הרים ידו על התובעת והאלימות הופנתה ממנה אליו.
גם מר רונן מיארה הוא שכנו של הנתבע ואחיו ואף הוא הגיע במועד הרלוונטי בעקבות המהומה. העד מסר כי התובעת סירבה לצאת מבית הנתבע בטרם תגיע לשם המשטרה. הוצהר כי בעלה של התובעת אחז בה וניסה להרגיעה. לפי גרסת עד זה הצדדים שניהם "חילקו מחמאות" אחד לשני, כלשונו, ואז הרימה התובעת מקל שעמד בחצר והחלה להכות את הנתבע. לאחר מכן אף השליכה התובעת קופסת מסמרים לעבר הנתבע.
עוד נאמר בתצהיר כי גיל מיארה, אחיו של רונן, ביחד עם בעלה של התובעת אחזו בה וניסו להרחיקה מביתו של הנתבע.
הראיות מיום 28.4.11:
ביום 28.4.11 נחקרו כל העדים שהתייצבו. מאחר ובני הזוג בן אסולי לא התייצבו כאמור, וויתר הנתבע על עדותם. טרם שאדרש לדברים שעלו במהלך העדויות, אציין באופן כללי כי עדות התובעת ובעלה היו אמינות בעיני עשרת מונים מעדות הנתבע. היה ניכר כי מדובר באנשים מיושבים בדעתם בעוד מנגד התרשמתי כי הנתבע הוא אכן חם מזג.