אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קצין רפואה שנחשד ברשלנות עקב אי מניעת התאבודות חייל יועמד לדין משמעתי בלבד

קצין רפואה שנחשד ברשלנות עקב אי מניעת התאבודות חייל יועמד לדין משמעתי בלבד

תאריך פרסום : 03/02/2013 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
88-10
12/07/2010
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. ס' ג'ובראן
3. ע' פוגלמן


- נגד -
התובע:
1. א.ש
2. י.ש

עו"ד שלמה ציפורי
עו"ד שלומי רכבי
הנתבע:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. הפרקליט הצבאי הראשי
3. פרקליט פיקוד מרכז
4. סגן ד"ר ארז

עו"ד הילה גורני
עו"ד מאיר ויגיסר
פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

          עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים כי בית משפט זה יורה למשיבים הרלוונטיים לבוא וליתן טעם מדוע לא יורו על נקיטת הליך פלילי נגד המשיב 4, באשמת גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בגין רשלנותו הפיקודית והמקצועית שהובילה, לטענתם, למותו של סמ"ר א.ש ז"ל.

רקע עובדתי

1.       ביום 16.3.2006 שם קץ לחייו החייל א.ש ז"ל (להלן: המנוח), באמצעות ירי מנשקו האישי בסמוך לעמדת השמירה במוצב "נווה יאיר".

2.       מיד לאחר האירוע נפתחה חקירת של המשטרה הצבאית החוקרת, ועיקריה פורטו בחוות דעתו של המשיב 3, אשר צורפה לעתירה. בחוות הדעת מפורטות העדויות של הנחקרים השונים, ומהם עולה התמונה העובדתית הבאה באשר למנוח ולאירועים שקדמו להתאבדותו:

          (א)     השתלשלות עובדתית ביממה שקדמה למותו של המנוח: ביום 16.3.2006 היה אמור המנוח לסיים עונש ריתוק שהוטל עליו. ביום 15.3.2006 הוא התקשר להוריו וביקש מהם שיגיעו לאסוף אותו, וסוכם כי הוא יתקשר אליהם לפני צאתו. בערבו של יום זה סמל המחלקה פגש בו ואמר לו כי ייתכן שלא יוכל לצאת לביתו ביום שלמחרת. ביום שלמחרת בשעה 15:24 קיים המנוח שיחה עם חברתו לשעבר, ובמהלכה הוא ציין בפניה כי כתב מכתב והביע את רצונו להתאבד. בעקבות שיחה זו פנתה חברתו לשעבר לקצין הרפואה החטיבתי, וביקשה את עזרתו. בשלב מסוים עלה בידי הקצין הרפואה החטיבתי ליצור קשר עם קצין הרפואה הגדודי, המשיב 4, והוא עדכן אותו בפרטי השיחה בין המנוח לחברתו לשעבר. המשיב 4 הבטיח לבדוק את הנושא. בהמשך המנוח וחברתו לשעבר שוחחו עוד מספר פעמים והיא שלחה לו מספר הודעות טקסט, ואך שוחחה עם אימו. בשעה 17:00 חייל ששירת עימו ראה אותו ליד עמדת השומר הדרומית, והוא מסר כי המנוח לא דיבר עימו ונראה כי הוא שקוע במחשבות ושוחח בטלפון הנייד. בהמשך הגיעו כמה לוחמים לעמדת השמירה והחייל הסב את תשומת ליבם למנוח אשר ישב לבדו. אחד החיילים החל לצעוד לכיוונו, וכאשר התקרב אליו הבחין בו מחזיק במכשיר הטלפון הנייד, ובה בעת אחז בקת הנשק בין רגליו כאשר קנה הנשק צמוד לסנטרו. החייל קרא לו והתכוון לקפוץ לעברו, אולם אז הבחין כי אין מחסנית בנשק ונמנע מכך. לפתע נשמע קול ירי והחייל הזעיק עזרה. חברתו לשעבר מסרה בעדותה כי במהלך שיחתה עם המנוח, בסביבות השעה 17:12 שמעה לפתע ירייה וצעקה. כוחות הרפואה שהגיעו למקום החלו בטיפול, אך עד מהרה הוחלט שאין טעם להמשיך בטיפול ומותו נקבע בשעה 17:24. לאחר מכן נמצא מכתב בחדרו של המנוח בו הוא פירט את מצוקותיו ואת הסיבות שהובילו אותו לשים קץ לחייו. 

          (ב)       טיפול על ידי גורמי בריאות הנפש: במהלך שירותו טופל המנוח מספר פעמים על ידי גורמי בריאות הנפש בצה"ל. הטיפול האחרון לפני מותו היה בחודשים מאי-יוני 2005, במהלך שלב האימון המתקדם. הטיפול כלל שלושה מפגשים, במהלכם אובחן שיפור ביכולת התמודדות שלו ובשום שלב הוא לא ביטא כוונה אובדנית. מאז אותה תקופה, תשעה חודשים לפני מותו, לא פנה המנוח לסיוע גורמי בריאות הנפש בצה"ל.

          (ג)      התנהגותו של המנוח בזמן שירותו הצבאי: בחינת העדויות לימדה כי המנוח נהג לבטא כוונות אובדניות, לא אחת, ספק ברצינות ספק בהלצה. עוד עלה כי המנוח נתפס על ידי חבריו כאדם מופנם, ולעיתים היה במצב רוח ירוד.

          (ד)     אירועים בולטים בתקופה שקדמה למותו של המנוח: החקירה העלתה מספר אירועים בולטים שאירעו במהלך התקופה שקדמה להתאבדותו של המנוח, וככל הנראה השפיעו עליו בצורה משמעותית:

          (1)     פינוי מאחז עמונה - המנוח נטל חלק בפינוי מאחז עמונה ונראה כי הדבר הטביע בו את חותמו. המשיב 3 כתב בחוות דעתו כי "כפי שעולה מחומר החקירה וממכתבו של המנוח, הוא ספג אלימות פיזית ומילולית במהלך משימת הפינוי מאת מתנגדי הפינוי ועוצמת השנאה הופנתה כלפיו וכלפי חבריו אכן היממה אותו והותירה בו צלקת".

          (2)     הפרידה מחברתו - כחודשיים שלושה לפני האירוע המנוח נפרד מבת זוגו עימה היה בקשר מספר שנים. מהעדויות עלה כי המנוח התקשה להתאושש מהפרידה והדבר מצא את ביטוי במצב רוחו לאחר מכן.

          (3)     אירוע יום שישי - כשלושה שבועות לפני התאבדותו נמצא המנוח בחדרו בבסיס כשהוא רועד ובוכה. מפקד המחלקה שהוזעק למקום חשש כי הוא ניסה להתאבד ולכן שוחח עימו וניסה להרגיעו, וביקש ממנו שיבוא עימו לארוחת ערב. בנוסף ביקש מפקד המחלקה כי הפקידה הפלוגתית תשוחח עם המנוח, ואליה הצטרפה משקית הת"ש. הפקידה הפלוגתית המליצה למפקד המחלקה שיפנה את המנוח לקצין בריאות הנפש, אך מפקד המחלקה הסביר כי המנוח מסרב לכך. מפקד המחלקה עדכן את מפקד הפלוגה במתרחש, וזה הנחה את מפקד המחלקה לפנות בעניין לקצין הרפואה הגדודי, המשיב 4. מפקד המחלקה פנה למשיב, אך מחוות הדעת עולה כי קיימות סתירות בעדויות של השניים, בכל הנוגע לטיפול באירוע. המשיב 4 מסר כי על אף התרשמותו של מפקד המחלקה אין זה מקובל להפנות חייל לקצין בריאות נפש על סמך התרשמות מפקד בלבד. עוד הוא אמר כי לאחר השיחה "שכח מהעניין", ויום טרם מותו הוא פגש במנוח ולא הבחין בדבר מה חריג. בהמשך אמר המשיב 4 כי מפקד המחלקה אמר במפורש כי אין הוא סבור שהמנוח מסוכן לעצמו, ולדבריו הוא סיכם עם המפקד כי המנוח יגיע אליו למסדר חולים. לעומת זאת מפקד המחלקה אמר כי משיב 4 אמר לו כי הוא יזמן את המנוח למסדר חולים.  עוד אמר המשיב 4 כי לנוכח הדיווח של מפקד המחלקה הוא סבר כי אין מדובר במקרה המצדיק את נטילת נשקו של המנוח. עוד הודה המשיב 4 כי התבטא באוזני מפקד המחלקה כי ייתכן שהמנוח אך מחפש תשומת לב.

          (4)     האיום בהתאבדות - ימים ספורים לפני האירוע, ביצע אחד החיילים תורנות שמירה עם המנוח. במהלך אותה שמירה סיפר המנוח לאותו חייל על מצוקותיו ועל כוונתו להתאבד. החייל פנה אל מפקדו הישיר (שאינו מפקדו הישיר של המנוח) ועדכנו בתוכן הדברים. המפקד מסר גרסאות שונות בדבר תגובתו לדברים, ורק באחת מגרסאותיו טען כי פנה בעניין למפקד הפלוגה של המנוח. מפקד הפלוגה אמר כי אינו זוכר פניה כזו. 

3.       לאחר בחינת השתלשלות האירועים קבע המשיב 3 כי למעשהו של המנוח היו סימנים מקדימים שהיו צריכים להדליק "נורת אזהרה" אצל מפקדיו, וזאת בייחוד האירוע ביום שישי, כשלושה שבועות לפני מעשה ההתאבדות, שתואר לעיל. על כן הורה המשיב 3 לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד הגורמים המעורבים:

          (א)     מפקד הפלוגה - נקבע כי מפקד הפלוגה, שהוא הגורם הפיקודי הבכיר שקיבל דיווח על האירועים, היה חייב לוודא בהקדם כי מתקיימת פגישה בין המנוח לבין רופא או קצין בריאות נפש. עוד נקבע כי היה ראוי שמפקד הפלוגה יראיין את המנוח בעצמו ובאופן מיידי, על מנת שיוכל לעמוד באופן בלתי אמצעי על מצבו. כמו כן, נקבע כי הוא לא עדכן את מפקדיו באירוע, וחוץ ממתן הנחיה למפקד המחלקה, הוא לא עשה דבר ולא עקב אחרי ביצוע הנחייתו ותוצאותיה. על כן קבע המשיב 3 כי לכאורה ביצע מפקד הפלוגה עבירה של התרשלות במילוי תפקידו, לפי סעיף 124 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי).

          (ב)     מפקד המחלקה - נקבע כי מפקד המחלקה היה עד לתגובתו הקשה של המנוח, ואף ציין כי חשש שבאירוע יום שישי, ניסה המנוח לשים קץ לחייו. נקבע כי בכל הנוגע לאי נטילת הנשק, ולאי הפנייתו המיידית של המנוח לקצין בריאות הנפש, אין מקום לייחס אחריות למפקד המחלקה. אולם נקבע כי היה ניתן לצפות ממנו לוודא כי המנוח אכן נפגש עם המשיב 4, ומבצע פיקוח הדוק יותר בעניין זה. על כן קבע המשיב 3 כי לכאורה ביצע מפקד המחלקה עבירה של התרשלות במילוי תפקידו, לפי סעיף 124 לחוק השיפוט הצבאי.

          (ג)      המשיב 4, קצין הרפואה הגדודי - נקבע כי הוא לא נהג כשורה בטיפולו במנוח, לאחר שהובאו לידיעתו האירועים ביום שישי כשלושה שבועות לפני מעשה התאבדות. הוא לא הפנה את המנוח לקצין בריאות נפש, ובהמשך שכח מן העניין. לאחר מכן, נקבע, כי המשיב ניסה לתלות את האשמה במפקד המחלקה, והתגלעו סתירות בין עדויות השניים.  על כן קבע המשיב 3 כי:

"על פני הדברים סברתי שיש לכאורה בסיס ראייתי לחשד כי [המשיב 4, ס ג''] ביצע עבירה של התרשלות במילוי תפקידו, לפי סעיף 124 לחוק השיפוט הצבאי: לפי גרסתו הראשונה - לא ביצע דבר והאירוע כלל נשכח על ידו. אף לפי גרסתו השנייה - סברתי שאין צדק בטענתו כי [מפקד המחלקה, ס' ג''] נושא באחריות בלעדית להעברת מידע חלקי, וניתן לצפות מרופא לדעת לשאול השאלות הנכונות ולברר הפרטים הדרושים לו, ובמקרה זה אף לוודא הגעת המנוח אליו על מנת להתרשם ממצבו באופן בלתי אמצעי" (פס' 98 לחוות הדעת).

          כאמור, לאחר בחינת כלל הנסיבות החליט המשיב 3 שההליך הראוי לגבי הקצינים הללו הוא דין משמעתי ולא דין פלילי, והוא הסביר את החלטתו כך:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ