קסיס נ' בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

לפני תביעה בגין נזקי תאונת דרכים שבה היו מעורבים אוטובוס של הנתבעת 1 (להלן: "האוטובוס") ורכב של התובע (להלן: "הרכב"). הנתבעת 2 היא המבטחת של האוטובוס.

הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון. לבקשת התובע ניתן פסק דין בהעדרה.

התאונה ארעה ביום 12.7.2004 בצומת פסגת זאב בירושלים (להלן: "הצומת").

התביעה הוגשה ביום 8.6.11, מספר שבועות קודם חלוף תקופת ההתיישנות.

התובע טען בכתב התביעה, כי בעת שהאוטובוס נסע בנתיב הימיני-קיצוני (מבין ארבעה נתיבים) המיועד לנסיעה ישר, הוא פנה לפתע אל הנתיב השמאלי ופגע ברכבו בצד ימין.

הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה כי הנתבעת 1 לא דיווחה לה אודות התאונה ולכן היא אינה חבה בכיסוי הביטוחי, במיוחד לאור השיהוי הרב שבו הוגשה התביעה. לנוכח האמור, הנתבעת 2 לא הציגה בעת הגשת כתב ההגנה את גרסתה לאופן קרות התאונה.

במהלך ניהול התיק (שלמרבה הצער התארך מעל ומעבר למצופה, הגם שהוגש בהליך של סדר דין מהיר), איתר התובע את הודעת נהג האוטובוס לחברת הביטוח, והוא זומן להעיד.

טענות מקדמיות

התובע טוען, כי יש לקבל את התביעה לאור התנהלות הנתבעת בתיק, בכך שלא טרחה למצוא את הודעת נהג האוטובוס, לא טרחה לתקן את כתב ההגנה ולהוסיף את גרסת הנהג ולא קיימה את החלטות בית המשפט במועדן.

הנתבעת 2 טוענת מנגד, כי היה קושי באיתור החומר בשל השיהוי הרב ובשל היעלמותה של הנתבעת 1, וכי גם התובע תרם לעיכוב בכך שלא התייצב לאחד הדיונים.

בנוסף טוענת הנתבעת 2, כי מן הראיות שהוצגו עולה כי התובע לא שילם מכיסו את הוצאות תיקון הרכב אלא שילמה אותם חברה בבעלותו. החברה היא אישיות משפטית נפרדת ולכן התובע אינו זכאי לתבוע במקומה ואין לקבל את טענת התובע שהועלתה לראשונה בבית המשפט, כי החברה המחתה את זכות התביעה לתובע. לכן טוענת הנתבעת 2 כי דין התביעה להידחות.

לאחר שבחנתי את הטענות המקדמיות הגעתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות. למרות התנהלות הנתבעת 2 בתיק זה, כפי שתוארה על ידי התובע, אין בכך כדי להביא לקבלת התביעה ודי אם הדבר יילקח בחשבון במסגרת ההחלטה על ההוצאות בתום ההליך. כמו כן אני מקבלת את טענת הנתבעת 2 בדבר הקושי לאתר את המסמכים לנוכח הזמן הרב שחלף מעת קרות האירוע ועד להגשת התביעה, ולנוכח היעלמותה של הנתבעת 1.

בכל הנוגע לטענות בקשר להמחאת הזכות, לאור מסקנתי כפי שתפורט להלן, לפיה דין התביעה להידחות בשל העדפת גרסת הנתבעת 2, איני נדרשת להכריע בסוגיה זו.

למעלה מן הצורך אציין, כי בפסיקה ובספרות הועלתה לא פעם השאלה האם נכון וראוי לפרש את הוראת סעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כך שייאסר באופן גורף וכולל להמחות זכות בנזיקין (ראו ע"א 5251/10 יעקב כספי בעמ' נ' Banco Bilano Vizcaya, (פורסם בנבו, 6.1.2013). כך, למשל, הועלתה האפשרות כי ההוראה לא תחול במקרים בהם המחאת הזכויות היא באשכול חברות (ובאנלוגיה למקרה שלנו, בין חברה ובין בעל השליטה בה), וראו גם ת"א 8746-10-90 ברדיצ'ב (נאמן) נ' פויכטונגר, פסקה 33 (פורסם בנבו, 16.12.2010).

העדויות

בעדותו בבית המשפט חזר התובע על גרסתו, הדגים את אופן קרות התאונה וסיפר כי ראה את האוטובוס נוסע מאחוריו וכי באמצע הצומת האוטובוס החליט לפנות שמאלה. הוא מתאר כי האוטובוס פגע עם "החזית הקדמית שלו עם החזית שלי" (הכוונה היא לחזית הימנית של רכב התובע כפי שעולה מן ההדגמה בדיון וכן מן התמונות) (עמ' 6 שו' 26).

נהג האוטובוס, מר תמימי עבד אלראזק, העיד כי התובע נסע במסלול שניתן לנסוע בו רק שמאלה, וכי בעת שהוא, נהג האוטובוס, החל בפניה שמאלה בנתיב שלו, התובע המשיך ישר ופגע בחזית האוטובוס בצד שמאל בפנס (עמ' 19 שו' 1-2, עמ' 24 שו' 1).

דיון והכרעה