קמנב נ' איי.אי.ג'י, ביטוח זהב בע"מ

פסק דין

פתח דבר

התובעת נפגעה בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה, ביום 11.8.04 (להלן: "התאונה"), ועותרת לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "הפלת"ד").

אין מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, ונשמעו ראיות בשאלת הנזק בלבד.

הפגיעה

התובעת נפגעה בעת נהיגה בדרך לעבודה, היא פונתה לביה"ח קפלן שם הייתה מאושפזת עד ליום 16.8.04. אובחנו שברים ברמוס פוביס עליון ותחתון מצד שמאל, ופגיעה בעמ"ש וברגל, והיא טופלה באופן שמרני בשבר. עם שחרורה מביה"ח נעזרה התובעת למשך כחודשיים בכסא גלגלים לשם התניידות, ולאחר מכן עברה לשימוש בקביים. התובעת טופלה בפיזיותרפיה, קיבלה זריקות במרפאת כאב, והמשיכה במעקב רפואי. לתובעת אושרה חופשת מחלה עד ליום 20.6.05, כעשרה חודשים.

קביעת נכות על ידי המל"ל

התאונה היא תאונת עבודה, והתובעת פנתה למל"ל אשר קבע את נכויותיה בהתאם לסמכותו על פי דין. התביעה הוגשה לפי סעיף 6ב לפלת"ד בהסתמך על קביעת המל"ל.

הנכויות שנקבעו על ידי המל"ל כללו:

נכות בגין הגבלת תנועות קלה בעמ"ש צוארי בשיעור 10% לפי תקנה 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

נכות בגין הגבלת תנועות קלה בעמ"ש מותני בשיעור 10% לפי תקנה 37(7)(א) לתקנות.

נכות בגין פגיעה באגן בשיעור 10% לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות.

במסגרת ההליכים המקדמיים הגישה הנתבעת עתירה להתיר לה להביא ראיות לסתור, ובקשתה התקבלה בהחלטת המותב הקודם, השופטת י. אילני מיום 29.11.09, בכל הנוגע לנכות בעמ"ש צוארי ובעמ"ש מותני.

ממצאי המומחה הרפואי שמונה בעקבות ההחלטה

מטעם בית משפט מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדי, ד"ר אנקשטיין (להלן: "המומחה") שמסר את חוות דעתו. חוות הדעת הוגבלה כאמור לפגיעה בעמוד השדרה.

בחוות הדעת סקר המומחה את השתלשלות הפגיעה והטיפול, ופירט את תלונות התובעת בנוגע לכאבים בצואר, באגן ובגב תחתון, רדימות רגל שמאל וצניחת כף הרגל, חוסר יכולת לעבוד ללא מגבלות וקושי בביצוע עבודות בית.

בבדיקה מצא המומחה כי יש הגבלה בדרגה מזערית של טווח התנועות האקטיבי בעמ"ש צוארי, ויש הגבלה קלה בטווח תנועות אקטיבי בעמ"ש מותני. כן צויין כי תבנית ההליכה של התובעת מאופיינת בצליעה על רגל שמאל. בבדיקה נוירולוגית צויינה ירידה בתחושה ברגל שמאל וחולשה קלה של מכופפי קרסול שמאלי.

לעניין הנכות הצוארית פירט המומחה תיעוד רפואי מעברה של התובעת, קבע כי קיים אצל התובעת תהליך ניווני שאינו קשור בתאונה, ומצא כי בעקבות התאונה הייתה החמרה של מצב קודם.

אשר לעמוד השדרה המותני, המומחה כרך את כאב הגב התחתון ביחד עם חולשת הרגל השמאלית כחלק מבעית עמוד שדרה מותני בכללותו. בהתייחס לעמוד השדרה המותני, ציין המומחה כי בעוד שהאבחנות הנוגעות לכאבי הגב קיימות עובר לתאונה, שכן לתובעת תהליך ניווני והתאונה רק החמירה אותן, הרי שביחס לחולשת הרגל מדובר בבעיה חדשה הנובעת כולה מהתאונה.

המומחה העניק לתובעת נכות צמיתה בעמ"ש צוארי בשיעור 2.5% לפי סעיף 37(5)(א) חלקי לתקנות, וייחס 2.5% נוספים למצב מן העבר, 5% נכות בעמ"ש מותני לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות, וייחס 5% נוספים למצב מהעבר, ו- 10% נכות בשל חולשת רגל שמאל לפי סעיף 32(1)(א)(I) לתקנות.