קונגלומרט - יועצי עסקים ושירותי ניהול בע"מ ואח' נ' גרקין ואח'

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

בפניי תובענה על דרך המרצת פתיחה, להצהיר כי המבקשים הם הבעלים של "כל החפצים, המיטלטלין והפריטים השונים המצויים בביתם ובבעלותם (בכללם רכבים) של משיבים 1, 2 ו-3". עוד מבוקש להצהיר כי המבקשים הם "בעלי הזכויות של המשכורות והכספים ממקומות העבודה" של משיבים 1-3.

בדיון הראשון בתיק זה, אליו התייצבו משיבים 4-6 ומשיב 12, הוסכם כי התביעה נגד משיב 6 ומשיב 12 תידחה, ותימחק נגד משיבים 4, 5. בהמשך הדיון קבעתי כי על המבקשים להגיש רשימת מיטלטלין וכן להבהיר את העילה לענין הסעד הנוגע למשכורות, ולאחר מכן יישקל מתן פסק דין.

ואכן, בסמוך לאחר מכן הוגשה הודעה עם רשימת מיטלטלין וכן פורטו טענות המבקשים לענין הסעד הנוגע למשכורות משיבים 1-3. לפיכך נתבקש פסק דין נגד יתר המשיבים.

דא עקא, עיון במחשב בית המשפט גילה כי לא בוצעה מסירה כדין ליתר המשיבים ובמיוחד למשיבים 1 – 3, שהסעד מכוון גם, ואף בראש ובראשונה, כלפיהם.

לפיכך, הוריתי בהחלטה מיום 13.3.12 כי תבוצע מסירה של התובענה לכל המשיבים כולל משיבים 1-3 (זולת כמובן אלו שכבר התייצבו לדיון קודם) וכן של הזימון לדיון הנדחה, שנקבע ליום 15.4.12).

בדיון מיום 15.4.12 התייצב משיב 7, בנק הפועלים בע"מ (להלן – הבנק). לשאלת בית המשפט למבקשים האם בוצעה ההחלטה מיום 13.3.12 לענין המסירות, השיב מבקש 2 כי היא בוצעה אך לא היו בידיו אישור מסירה והוא ציין כי ימציאם לבית המשפט תוך 7 ימים (פרוטוקול דיון 15.4.12, עמ' 6 ש' 1-2). חלפו 7 ימים ולא הומצאו כל אישורי מסירה.

לפיכך, בהעדר מסירה כדין של התובענה ליתר המשיבים – קרי משיבים מס' 1 – 3, 8 – 111, היא נמחקת כנגדם.

נוכח תוצאה זו, ניתן למעשה למחוק התובענה גם נגד הבנק, שכן משיבים 1-3 הינם צדדים הכרחיים לתובענה כנגדו ולא יעלה על הדעת לברר התובענה כנגדו ללא שיהיו בעלי דין בה. יחד עם זאת, נוכח העובדה שהתקיים דיון לגוף הענין מול הבנק, ראיתי לנכון לברר את הטענות ביחסים מול הבנק למבקשים.

דיון והכרעה

בבסיס התובענה עומד הסכם שצורף אליה, מיום 9.11.05, בין המבקשים למשיבים 1 – 3 (להלן – ההסכם).

בתמצית, ייאמר כי נושא ההסכם הוא שירותים שאמורים לספק המבקשים למשיבים 1 – 3, בקשר לבעיות משפטיות של משיבים 1 – 3 (ראה המבוא להסכם). יצויין כי המבקש 2 אינו פרקליט, כפי שהצהיר בבית המשפט.

השירות בהסכם מוגדר כ"ייעוץ" ותמורתו נקבעה עד סך 500 דולר לחודש, אם כי אין כל פירוט כיצד מחושבת התמורה (ראה גם ת/1, שהינו עותק קריא יותר של ההסכם).

בהתאם לנטען בתצהיר מבקש 2, חובם של משיבים 1-3 למבקשים עולה על 200,000 ₪, וכבטוחה לשירותים אלה נקבע בהסכם, כי מבוצעת המחאת זכות של "כל זכויות הקנין ברהיטים ובמיטלטלין בבית המגורים שלהם, רכבם וככול שיהיו באותה תקופה, המחאת זכות על משכורותיהם במקומות העבודה הנוכחים והבאים ככול שיהיו כאלו". ראה סעיף 5 להסכם.

בדיון הוברר כי הבנק אוחז בפסק דין נגד משיב 2 בסך כ – 400,000 ₪, עוד משנת 2005, וטרם נפרע ממנו. לפיכך התנגד הבנק לסעד המבוקש וטען כי מדובר בחוזה פיקטיבי, קרי למראית עין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדות מבקש 2, ושמעתי את טיעוני הצדדים – אני סבור כי הצדק עם הבנק וכי יש לדחות התובענה. להלן טעמיי.

בעדות המבקש 2 בפני הוא העיד, כי ליווה את משיב 2 משנת 2004 בשל קריסת עסקו, וכי הוא "מוחזק ידען בתחום המשפטי" אם כי ליווה אותו בפן הארגוני (עמ' 6 לפר' ש' 18 – 20).

המבקש 2 החל לטעון בעדותו כי פסה"ד בו אוחז הבנק אינו חוקי ואף פירוט מדוע לשיטתו כך הדבר.

המבקש 2 ציין כי החוב כלפיו הינו כ – 200,000 ₪, וכי התשלום בסך 500 דולר לחודש אמור להשתלם מאז ההסכם בשנת 2005 ועד שיסתיים הטיפול. לטענתו, למעט סך 10,000 ₪ ועוד סכומים נמוכים של אלפי ש"ח, לא שולם דבר (עמ' 7 לפר' ש' 18 – 23).