קובלסקי ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 9/4/10 .

לטענת התובעת במועד הנקוב , נהג ברכבה בעלה מר קובלר אריה, ברחוב ועידת קטוביץ בתל אביב שהוא רחוב חד סטרי וכשמשני צדי הרחוב חונות מכוניות. לטענת התובעת, בעת שנסע בעלה ברחוב כאמור, יצא לפתע רכב הנתבע 1 מחניה בנסיעה לאחור, תוך שהוא מתפרץ לנתיב הנסיעה של בעלה של התובעת, מקצר את מרווח הבלימה שלו ושמכך, גורם לפגיעה בין שני כלי הרכב. בנסיבות האמורות, לטענת התובעת , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, עליו ועל מבטחת רכבו- הנתבעת 2 , לשפותה ביחד ולחוד בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעות , מדובר אמנם ברחוב חד סטרי ובו כלי רכב החונים משני עבריו ומשכך, התמרון לשם יציאתו מחניית ביתו של הנתבע 1 אינו נעשה בנקל, אלא שהוא כרוך ביציאה לאחור באלכסון ולאחר מכן, שיפור על ידי נסיעה לפנים ולאחור. לטענת הנתבע 1 , הפגיעה ברכבו על ידי בעלה של התובעת ארעה לאחר שהוא כבר סיים את התמרון כאמור, התיישר לכיוון הכביש כמעט לחלוטין והעביר את ידית ההילוך למצב נסיעה (DRIVE ) . לאור האמור, לטענת הנתבע 1 , הרי שלא התפרץ במפתיע לכביש אלא שהיה בנתיב זמן מה כפועל יוצא מהתמרון כאמור והפגיעה ארעה עת ובשל כך שדעתו של בעלה של התובעת הוסחה מהנעשה בכביש. אשר על כן , לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של בעלה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו בעלה של התובעת – מר אריה קובלר והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבה של התובעת וכן, תמונות המתעדות את מקום התאונה ובכלל זה את חניית רכבו של הנתבע 1.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם תרים התובעת את הנטל המוטל עליה כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה במקצת לכיוון גרסת התובעת ומשכך, דין תביעתה להתקבל.

כך, הוצגו בפני תמונות של הרחוב בו ארעה התאונה וכן, תמונות של מקום התאונה. מהתמונות עולה כי מדובר ברחוב צר אשר משני עבריו חונים רכבים וכי היציאה מחניית ביתו של הנתבע הינה במיקום שהוא בין רכבים חונים ומשכך, לא בנקל ניתן להבחין בה במהלך נסיעה.

בהתחשב בתנאי הדרך הרי שטענתו של הנתבע ולפיה, הנהג ברכב התובעת לא נתן דעתו לדרך , בהיותו עסוק בדבר מה נוסף ומשכך פגע בו אינו סבירה . באשר אינני מוצאת כסבירה את האפשרות שהנהג ברכב התובעת לא ראה את הנתבע למרות שלטענת הנתבע, התמרון ארך לו פרק זמן ארוך יחסית , בנסיבות בהן מדובר בכביש צר ובו חונים רכבים משני עבריו ומשכך, נדרשת תשומת לב גם בנסיעה רגילה , על מנת שלא לפגוע ברכבים חונים. על אחת וכמה כך הם פני הדברים מקום בו מדובר כביכול ברכב המתמרן לאורך זמן ארוך יחסית אשר חזקה כי ניתן היה לראותו ממרחק.

באשר לתמונות הנזק לרכבה של התובעת הרי שגם נזק זה יש בו בכדי לתמוך במקצת בטענת התובעת הואיל והנזק הינו נזק של מעיכה המתחיל בקצהו הימני של הרכב. הנזק כאמור יש בו בכדי לתמוך בכך שרכב הנתבעים לא עמד כבר במצב כמעט ישר אל מול הכביש , באופן אשר בו היה נמצא לו היה צריך להמשיך הנסיעה שכן, במצב עמידה ישר, היה מצופה כי הנזק יתמקד במרכזו של רכב התובעת שהוא בולט יחסית לצדו ולא בצדו בלבד .

לאור האמור, הרי שהנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח תביעתה באשר מאזן ההסתברויות נוטה ברמה של 51% לכיוון גרסתה.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. לענין זה, תמכה התובעת את נזקיה בסך של 2,519 ₪ באישור חברת הביטוח המעיד על תשלום השתתפות עצמית והפסד הנחת העדר תביעות וותק. משכך, הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים אלו אשר נגרמו לה. באשר לדרישת התובעת לחיוב בהוצאות אגרה בסך 50 ₪ , הרי שזו תובא לידי ביטויה בפסיקת הוצאות ההליך.

אשר על כן הנני מקבלת את תביעת התובעת, הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 2,519 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ( 14/11/10) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 300 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.