קהילת מוריה נ' משרד החינוך והתרבות/חשבות

פסק דין

העותרת הגישה עתירה מנהלית ובה נתבקש בית המשפט להורות על ביטולו ולחילופין על השעייתו של צו סגירה שהוצא לגן הילדים של הקהילה, כאשר בד בבד עם הבקשה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני/ ארעי המונע את מימוש צו הסגירה. צו הסגירה שצורף כנספח א' ניתן ע"י משרד החינוך בירושלים.

לאחר עיון בבקשה לצו ביניים ובעתירה לא מצאתי לנכון ליתן צו ארעי בשל עיתוי הגשת העתירה והוריתי לעותרת בהחלטה מיום 15.12.11 להבהיר מקור הסמכות המקומית של בית משפט זה לדון בעתירה. לאחר קבלת עמדות שני הצדדים לרבות תגובת העותרת לעמדת המשיב שוכנעתי כעמדת המשיב כי אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בעתירה.

אבהיר כי עיינתי שוב בעתירה ובנספחים שצורפו לעתירה ובמיוחד לאור תוכן נספחים א' ו- ב' ותקנה 2 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א- 2000 הנני קובע כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בעתירה, הסעדים המבוקשים בעתירה מתייחסים לצו הסגירה ולהחלטות שניתנו ע"י גורמים במשרד החינוך בירושלים.

העותרת בתגובותיה לשאלת הסמכות המקומית מעלה טיעונים שלא נטענו בכתב העתירה, שעיקרו טענות נגד צו סגירה שניתן בירושלים, מקום בו גם נקבעת המדיניות. העותרת מכנה את מקום החתימה-שהוא התנאי המכונן את הסמכות המקומית, כאקט פורמלי, טענה שלא ניתן לקבלה הן לפי תוכן המסמך והן לפי כוונת המחוקק בעת הגדרת הסמכות המקומית שלא צריכה להיקבע לפי פרשנות העותר למסמך אלא לפי מקום החתימה.

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 15.12.11 לאור עיתוי הגשת הבקשה ותוכנה לא מצאתי לנכון ליתן צו במעמד צד אחד ועמדתי נותרה בעינה גם לאחר עיון בתגובת העותרת בה היא שבה ומבקשת צו ארעי.

משמסרבת העותרת להסכים לגבי מיקומו של הפורום הראוי לדון בעתירה,לא אכפה זאת עליה בדרך של העברת התיק ואסתפק במחיקת העתירה.

אשר על כן, הנני מורה על מחיקת העתירה מחוסר סמכות מקומית ומחייב את העותרת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ב, 12 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.