קבלת תסקיר משרות מבחן- תנאי לביטול הרשעה

הנאשמת אלינוער פרץ ילידת 1974 הועמדה לדין בגין תקיפה שגרמה לחבלה בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). לאחר ניהול הוכחות, הורשעה הנאשמת במיוחס לה, כאמור בהכרעת הדין, המפורטת שיצאה מלפני ב-10/04/06.

בטיעוניה לעונש בקשה התובעת, עו"ד נעמה ניר, לחייב הנאשמת לפצות את המתלוננת, ולגזור עליה מאסר, שחלקו לריצוי בפועל על דרך עבודות שרות, ויתרתו על תנאי. לדעת, התובעת, למרות עברה הנקי של הנאשמת, מתחייבת במקרה זה ענישה מחמירה, לנוכח אכזריות התקיפה.

הסנגור, עו"ד קובו, יחד עם מי שהוא כיום כבר עו"ד, סטרובוביץ, מהסנגוריה הציבורית, ביקשו לבטל הרשעת הנאשמת ולהסתפק בחתימתה על התחייבות להימנע בעתיד מביצוע מעשה עבירה. לדעת הסנגורים, הנאשמת ראויה להתחשבות לנוכח עברה הנקי וגילה הצעיר. לגישתם, דרישת התובעת לגזור על הנאשמת מאסר בפועל חורגת מרמת הענישה המקובלת. לדעתם, ניתן להסתפק במקרה זה  בעונש מתון מאוד, באם הרשעת הנאשמת לא תבוטל, וזאת בהתחשב במצבה הכספי החמור, שיוחמר עוד יותר בשל הפגיעה בסיכוייה להשתלב בעבודה מכניסה.

לביסוס טיעוניהם לעונש הגישו הסנגורים לעיוני שני גזרי דין: ת.פ (אשקלון) 368/05 מ.י נ' סטי יניב, מפי סגן הנשיא כב' השופט נחמיאס, ות.פ (קריית גת) 1263/03 מ.י נ' מגידש, מפי כב' השופטת נצר, ואיזכר בנוסף מספר החלטות נוספות, ביניהן ע"פ י-ם 1003/99 אביטל נ' מ.י.

כיוון שבקשת הסנגורים לבטל ההרשעה הועלתה בשלב מאוחר, ניתנה לצדדים רשות להוסיף טיעונים בכתב. התביעה התנגדה בתוקף לביטול ההרשעה. התובעת הדגישה, שאת סמכותו לבטל הרשעה, מפעיל בית המשפט לעיתים נדירות בלבד. לדעת התובעת, הנאשמת לא עומדת בקריטריונים שקבעה הפסיקה, שרק עם התקיימם ניתן לבטל הרשעה בפלילים, בכפוף לתסקיר חיובי הממליץ לעשות כן. יחד עם זאת, הסכימה התובעת, שלבית המשפט סמכות עקרונית, לבטל הרשעה גם כשאין בפניו המלצה משרות המבחן (סעיף 3 לטיעוני התובעת בכתב).

הנאשמת - התחייבה בפני בית המשפט, להימנע מביצוע עבירות.

לאחר ששמעתי הטיעונים, שקלתי הנסיבות ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני, הגעתי למסקנות כדלקמן:

א. ככלל

1.      ככלל בית המשפט מרשיע כל נאשם, שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי. תוצאה זו מתחייבת ממהות ההליך, שעיקרו אכיפת חוק שוויונית. בהרשעה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם, ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 644.

2. על אף האמור לעיל, הסמיך המחוקק את בית המשפט בסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982, לסיים הליך פלילי ללא הרשעה. בהקשר זה גיבשה הפסיקה הלכה, לפיה תוצאה של ביטול הרשעה (או הימנעות ממנה) הנה חריגה, ובית המשפט מגיע אליה רק במקרים בהם השתכנע, שהנזק שעלול להיגרם לנאשם באם יורשע גדול מאוד, והוא בלתי מידתי בהשוואה לנזק שייגרם לציבור אם ההליך יסתיים ללא הרשעה. כב' השופט י.קדמי בספרו " על סדר הדין בפלילים", חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003, עמ' 1105, קובע שהשימוש בסמכות יעשה במקרים בהם הרשעת הנאשם היא בגדר "מכת מוות" מבחינתו.
3. בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י, תק-על כרך 97(3 תשנ"ז-תשנ"ח עמ' 214 פסק  המשנה לנשיא כב' השופט לוין שאין מערכת שיקולים הרמטית, שבהתקיימם ימנע בית המשפט מהרשעה ויחייב הנאשם בביצוע שרות לתועלת הציבור. כב' השופט לוין קבע מספר מבחנים שיש לשקול בטרם החלטה באם להימנע מהרשעה, והם:

א.      האם המדובר בעבירה ראשונה או יחידה שעבר הנאשם.

ב.      חומרת העבירה ונסיבות ביצועה.

ג.       מידת פגיעתה באחרים.

ד.       ביצועה משקף דפוס התנהגות כרונית וקיומה של סבירות שהנאשם יחזור ויסתבך בפלילים.

ה.      יחסו של הנאשם לעבירה, נטילת האחריות והחרטה.

ו.        השלכת הרשעה על דימוייו העצמי של הנאשם.

ז.        השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

4.      בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 חזרה כב' השופטת א' פרוקצ'יה תוך התייחסות לשיקולים הרלבנטיים לנאשם מחד גיסא, ולשיקולי האינטרס הציבורי שבהרשעתו מאידך גיסא. פעם נוספת בפניה נידונה הסוגייה בע"פ 8903/05 פלוני נ' מ.י, (פורסם באתר המשפטי נבו) בו פסקה: