קבלת תביעה לפיצוי נגד חברת רדימקס בגין אי עמידה בתו התקן הישראלי

1. ראשיתו של ההליך בתביעה בסדר דין מקוצר אשר הוגשה ביוני 2004, על ידי תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (להלן: "רדימיקס") נגד אלבר מורן (להלן: "מורן") לתשלום חוב בגין אספקת בטון ב-30, שסופק בחודשים דצמבר 2003 ופברואר 2004, לביתה של מורן, שנבנה במושב נתיב העשרה, בסך של 22,894 ש"ח ליום הגשת התביעה.

בבקשת רשות להגן טענה מורן כי ההסכם בין הצדדים הופר יסודית, היות וכמות מהותית מהבטון ב-30, שסופק על ידי רדימיקס היתה מסוג ירוד ובניגוד לתקן.

בהסכמת הצדדים ניתנה למורן רשות להגן.

כשנה וחצי לאחר מכן, הגישה מורן תביעה נגד רדימקס ע"ס 195,921 ש"ח, בגין נזקים כתוצאה מאספקת הבטון הלקוי לקומת הקרקע בביתה. הנזקים הישירים לבית המגורים נאמדו בסך של 162,000 ש"ח. כמו-כן, תבעה מורן השבה, פיצויים בגין עגמת נפש והחזר עלות חו"ד מומחים.

2. בכתב ההגנה טענה רדימקס כי פעלה בהתאם להוראות ההסכם והתקנים הרלבנטיים. עוד נטען כי מורן מנעה מהתובעת ביצוע הבדיקות החוזרות הדרושות בהתאם לתקנים במועדם. וכן כי הפיצוי הנתבע הינו מוגזם ומופרך.

בהתאם להסכמת הצדדים שתי התביעות אוחדו.

מורן הגישה חו"ד מומחה של מרדכי בן יאיר, שמאי מקרקעין ויועץ פיננסי וכן חו"ד מומחה של מר מרדכי אדלר, מהנדס אזרחי. רדימיקס הגישה חו"ד מומחה של שמואל אנגל, מהנדס אזרחי וניר אנגל מהנדס אזרחי ושמאי מקרקעין.

בהתאם לבקשת הצדדים מונה בהסכמה מהנדס הבניין יעקב דובדבני כמומחה מטעם ביהמ"ש, לצורך בחינת הסוגיות שבמחלוקת. בהודעתם הודיעו הצדדים כי אין במינוי כדי לפגוע ו/או להוות ויתור על טענותיהם או חוות הדעת שהוגשו מטעמם. אף אחד מהמומחים לא נחקר על ידי הצדדים.

בין הצדדים נוהלו מגעים לסיים הסכסוך בפשרה אשר לא צלחו. מנכ"ל רדימקס אף הוזמן לצורך כך לביהמ"ש, נוכח עמדת מורן כי אם תנתן לה אחריות בלתי מוגבלת בזמן לבטון שרכשה יהווה הדבר מבחינתה פתרון ראוי. ברם, לאחר שהתייצב מנכ"ל רדימקס לדיון והושגה הסכמה לענין זה, מצידה של רדימקס, חזרה בה מורן מההצעה.

3. בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות בסיומן התבקשו הצדדים לסכם טיעוניהם בעל-פה. לאחר שמיעת סיכומי ב"כ רדימקס שיחררה מורן את ב"כ באולם ביהמ"ש, בשל חילוקי דעות מהותיים. מורן הודיעה כי תוכל להמשיך ולנהל ההליך ללא עו"ד ולפיכך שוחרר בא כוחה. לאחר שעזב את אולם ביהמ"ש ביקשה ליתן לה אורכה להתכונן כיאות לסיכומיה. בנסיבות אלו, כפי שפורטו בפרוטוקול הדיון קבעתי דיון נוסף תוך חיובה של מורן בהוצאות הישיבה. לפיכך הוזמנו הצדדים לישיבה נוספת ביום 7 ינואר 2009. בישיבה זו נשמעו סיכומי ב"כ מורן וסיכומי התשובה. באי כח הצדדים, הגישו לביהמ"ש בכתב את טיעוניהם לאחר שסיימו השמעתם בעל-פה. לפיכך, בהסכמת ב"כ הצדדים, לא נרשמו הטיעונים בפרוטוקול הדיון על ידי קלדנית.

דיון והכרעה

4. ביום 23 דצמבר 2002 סופקו לבית מורן 6 מיקסרים (6 אצוות) ובסה"כ 39.4 מ"ק בטון. בהתאם להנחיית המזמין (אביה של מורן) נלקחו, ביום 30 דצמבר 2002, מתוך אצווה אחת שלושה מדגמים. תוצאות הבדיקה, לאחר 7 ימים, לחוזק לחיצה מינימאלי היו 16.5 מגפ"ס ולחוזק לחיצה ממוצע 17 מגפ"ס.

אופן הבדיקה וכמות המדגמים כאמור בת"י 26 חלק 1, לפיו:-

"6.1 מספר המדגמים המייצגים שנוטלים לבדיקת חוזק הבטון.

6.1.1 מכל כמות בטון באותו הסוג, הנוצקת ביציקה אחת, יש ליטול את מספר הדגמים המייצגים, כל אחד מאצווה אחרת, כנקוב בטבלה 1. ...

(בהתאם לטבלה בכמות בטון עד 40 מ"ק יש ליטול 3 מדגמים מכל אצווה - הערה שלי )...."

הכמות נוצקה מ- 6 אצוות (ראה העתק ההזמנה - נספח ג' לחו"ד אנג'ל). לפיכך, משנלקחו הדגימות מאצווה אחת, בדיקת הבטון הטרי בוצעה בניגוד לת"י 26.

תוצאות הבדיקה מיום 20 ינואר 2003, לאחר 28 יום, ולפיה ניטלו 3 מדגמים מאצווה אחת, אשר נוצקה לרצפת הממ"ד בקומת הקרקע/כניסה, היו כי חוזק הלחיצה המינימאלי הינו 26.5 מגפ"ס, כאשר החוזק הנדרש הינו 27 מגפ"ס וחוזק הלחיצה המינימאלי הממוצע הינו 28 מגפ"ס, כאשר הנדרש הינו 33 מגפ"ס. ( תעודת בדיקה 8211164502)

5. הצדדים אינם חלוקים כי מסקנת הבדיקה היתה שהבטון הנבדק אינו מתאים לב-30. (בהתאם לשתי הבדיקות) עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי תוצאות הבדיקה נמסרו לרדימקס. בנסיבות אלו, נדרשה בדיקה נוספת של הבטון הקשוי, כדי שיעמוד בתקן.