עו"ד זילברשמיט:
אני חוזר על האמור בעתירה. מדובר באסיר שזהו לו מאסרו הראשון. הסיבה היחידה שבגינה הוא לא קיבל שיחרור מוקדם, היא העובדה שהבדיקת שתן הראשונה שנעשתה לו גילתה ממצאים חיובים. באותה בדיקה האסיר אמר שהיא הולכת לגלות ממצאים, אולם אני מוכן להתחיל דרך חדשה ואוכיח את דרכי מעתה והלאה, לשינוי. מאז הבדיקה הראשונה כל בדיקות השתן ויש התייחסות של שב"ס היו שליליות. לא רק זאת, הוא עבר לאגף נס.
בתשובה להערת כב' ההרכב לטעמי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות. מדובר בבחור צעיר שלראשונה נקלע למאסר והטראומות שהוא עובר קשה מנשוא. בשיחות יום יומיות עם ההורים שלו הם מבקשים שהוא יחזיק מעמד. המשפחה היא נורמטיבית ופנתה לפסיכולוג פרטי על מנת שיוכל לאבד ולעבד את החוויות שעבר בכלא. נותר לו עוד פחות מחודש. זאת אומר שאת המחיר על בדיקת השתן "המלוכלכת" לטעמי הוא כבר שילם.
ראשית רק בדיקה אחת היתה חיובית והשאר שליליות. הטיעון שלנו שהוא הגיע לכלא בגלל שיש לו בעיה והוא מבקש להוכיח כעת בפני הרשויות שדרכו היא לשינוי.
כל גורמי הכלא מרוצים מתפקודו של העותר, יש לו תעודות הערכה מבית הסוהר על רצינות והתמדה, התנהגות מצויינת. אז ברור ונכון כפי שציין כב' השופט גרשון, נכון שהיתה בעיה, אבל הוא אומר שמעכשיו אני רוצה להוכיח את רצוני להשתקם מאז כל בדיקות השתן נקיות - האם זו לא אינדיקציה לשינוי?
חשוב לחדד שכל גורמי הכלא ממליצים על השיחרור הם מאמינים באסיר הזה. לכן כפי שטענתי אם הייתי מופיע בפני ועדת השיחרורים, עם מאסר ראשון ובדיקה שתן אחת מלוכלכת כאשר הוא נמצא באגף נס, אני מרשה לעצמי לחשוב שהיה זוכה לשיחרור מוקדם.
כל ההיררכיה מתחת לנציב, טוענת לכך שיש לתת לו הזדמנות, הרי שהחלטת הנציב חורגת ממתחם הסבירות. לאור העובדה שמדובר במאסר ראשון ולאור העובדה שהוריו פנו ליעוץ אצל פסיכולוג ולקחת אותו לייעוץ, וכאשר נותר לו עוד חודש לסיום ריצוי השליש, הרי אני סבור שניתן לתת לו הזדמנות להשתקם, מה גם שמחכה לו עבודה. עברו הפלילי לא מכביד שתי הרשעות. הרי שזהו המקרה שהכף נוטה פה לשחרור.
ב"כ המשיב:
אבקש לדחות העתירה מהטעמים הבאים: אבקש לתקן את הרושם המוטעה שניתן להסיק מדברי חברי. כידוע לאסיר וכך בעניינו של העורר אין ולא קיימת זכות קנויה לשחרור מוקדם ממאסר ראשון. בניגוד להערכתו של חברי, גם במקרים בהם אסירים אשר זהו עבורם מאסרם הראשון ולחובתם במקרה זה הרשעות קודמות כל שכן בדיקת סמים מלוכלכת בעת ריצוי המאסר, הרי שאין משמעות הדבר כי וועדות השיחרורים כלאחר יד נוטות להיעתר בחיוב ולהורות על שחירורו המוקדם.
כידוע, בבואו של בימ"ש לבחון את ההחלטות הן של ועדת השיחרורים והחלטות של הנציב במקרה דנן, הרי שעיקר המוקד יושם על בחינת סבירות ההחלטה, האם אין מדובר בהחלטה שרירותית בהחלטה אשר יש בה משום שיקולים זרים, רק במצבים קיצוניים מסוג זה, כך על פסיקת בימ"ש העליון, קיימת אפשרות כי בימ"ש יתערב ויהפוך את ההחלטה של הגורם המוסמך.
אבקש להעיר שתי הערות מרכזיות נוסף על התגובה בכתב שהומצא על ידי עו"ד גילה שבירו מהמחלקה המשפטית בשב"ס.
ראשית לעניין החלטת בימ"ש נכבד זה במותב אחר, ולעניין זה אבקש מהמותב הנוכחי לקרוא את האמור בגזר הדין בין היתר, בכל הנוגע להזדמנויות הרבות מאוד, אשר ניתנו לעותר על ידי שירות המבחן בתסקירים רבים, כל הדבר ביחס להתייחסות כפי שבא לידי ביטוי בשורות 12 - 14 לעניין "חלוף הזמן" כאשר הסיבה לכך נעוצה, בין היתר, בנכונות של קמא לנסות ולאפשר לעותר שוב ושוב לחזור לדרך המוטב. מפנה למע' 3 שורות 4 - 6 וכן לשורה 9, כמו גם בהמשך עמ' 3 שורות 16 עד 27. סוקר בימ"ש המחוזי באריכות את הרקע ואת הניסיונות לרבות הנסיון שהעלה חברי בנוגע להפניה לפסיכולוג פרטי. כל אלו מסתבר כשלו.
מגיש את הרישום פלילי בעניינו של העותר ומסב להרשעה נוספת בעבירות סמים.
לעניין ההנמקה של נציב שב"ס. מדובר בכל פניה בין לועדה בין לנציב והחלטה מתבססת על טופס המכונה "טופס 903". זהו אותו טופס בו ניתן ביטוי על ידי כל גורם, בין היתר, רפואי סוציאלי, מודיעיני וכיוצ"ב ביחס להתנהלותו של האסיר במאסר הנוכחי וכך אף ביחס לנתונים בנוגע לעברו.
לא אחת קיימות התיחסויות אשר בחלקן הן חיובית, ובענייננו אנו, אכן גורמי הכלא במקרה זה, התייחסו באופן חיובי ביחס לאפשרות שיחרורו של העותר. עם זאת, לטעמנו זו הנקודה החשובה ביותר והמכרעת, כפי שלוועדה, ועדת השיחרורים קיימת הסמכות להכריע בנושא בהתאם לאמור בחוק, כך אף ביחס לנציב ושעה שאין המדובר בהחלטה כפי שצינתי קודם לכן שרירותית המונעת משיקולים זרים, אלא החלטה עניינית בוודאי כאשר בבואנו היום לדיון אנו ערים לרקע ולהתיחסות הקודמת של בימ"ש זה במותב אחר בענייננו של המשיב. אני סבור שלא ניתן יהא במקרה זה, להורות כי חרג הנציב ממתחם הסבירות, נהפוך הוא שינוי בהחלטה עלול להוביל למצב אשר יש בו משום הכבדה על רשויות בתי המשפט שעה שחלק לא קטן מאסירים אשר מרצים את מאסרם בשל תקופת המאסר, קרי בין 3 ל- 6 חודשים, עניינם נדון בפני הנציב. החשש שאני מכוון אליו הוא במצב בו עתירה מסוג זה, כאשר אין מדובר בהחלטה מופרכת, אלא נהפוך הוא, עלול להיווצר מצב בו בסיטואציות דומות יעשה שימוש במקרה זה כדוגמה וכהיתר להגשת עתירות דומות נגד החלטות הנציב.
בטיעוני ניסיתי להציג שגם אנו כשרשות המופיעים תדיר הרי שלא תמיד אנו רואים עין בעין כנציגי הפרקליטות התיחסות חיובית בין גורמי טיפול בחוות הדעת, מתפקידנו לראות את הדברים באופן רחב ביותר, כך החוק מחייב בהתיחס לחומרת העבירה והנסיבות. ,
לסיום אני מפנה להחלטה של ההרכב בעע"א 589/08 שם דובר היה בעתירה שהוגשה על ידי הפרקליטות ונדחתה על ידי ההרכב בעיקר למן הטעם שבימ"ש לא יטה להתערב בנסיבות שבהן ההחלטה סבירה ויותיר את התערבותו אך ורק לנסיבות שההחלטה בלתי סבירה בצורה קיצונית.
שם הנקודה המרכזית היתה שהסיטואציה היתה בבחינת עמדת העותרת המדינה, קיצונית במובן ה מצדיק התערבות והנתונים נתוני הבסיס, לעניינו של האסיר, הובילו את המותב הנוכחי, אף לקבוע כי יתכן ולו הם היו יושבים כגורם בועדה היו מגיעים לתוצאה אחרת, כך נכתב בעמ' 10 שורות 10 עד 13. ובכל זאת, בחר בימ"ש להימנע מהתערבות בהחלטת הועדה. אבקש שגם יהיה גם בנסיבות הענין והעתירה הזו תדחה.
ב"כ העותר עו"ד זילברשמיט: