קבלת ערר נגד ההחלטה לעצור מואשם בחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, על רקע השתתפותו הנטענת בקורס של "האחים המוסלמים" השייכים לחמא"ס, שנועד להכשיר ראשי אוסרות. כן מואשם העורר בכך שנשא משרה באגודת צעירי המוסלמים שהוצאה אל מחוץ לחוק, בשל תפקידו כמנהל בי"ס השייך לאגודה בשנים 2005-2006 ובגין השתתפותו במחנה קיץ של האגודה.

בימ"ש קמא נתבקש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו, ניתח ביהמ"ש את דבריו של עד התביעה מס' 2, המפרט את השתתפות העורר בקורס ואת הקשר בין התנועה המארגנת אותו לחמא"ס. העד אף קושר את העורר לניהול ביה"ס, בו עבד העד כמורה, ולמחנה בקיץ בו נטל חלק. לאור אלה, ולנוכח הכחשתו הגורפת של העורר, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה וכי המעשים המיוחסים לעורר מקיימים עילת מעצר. 

בערר, תוקף הסנגור החלטה זו ממספר זוויות. ראשית, מציין הסנגור כי ארגון האחים המוסלמים לא הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת, ועל כן, אין איסור בהשתתפות בקורס האמור. שנית, מצביע הסנגור על מטרות פעילותו הנטענת של העורר ומציין כי אלה אינן עלולות לגרום לפגיעה בביטחון. שלישית, טוען הסנגור לאפליה בין עניינו של העורר לבין זה של העד מס' 2, שעל אף שהואשם במעשים דומים, שוחרר בהסכמת התביעה. לבסוף, מפנה הסנגור לעברו הנקי של העורר, לגילו (העורר כבן 50), ולעובדה כי בתו התחתנה כשבוע לאחר מעצרו, כנסיבות המטות את הכף, גם הן, לטובת שחרור בערובה.

מנגד, סומכת התביעה הצבאית את ידיה על החלטת בימ"ש קמא. לדעתה, לנוכח דברי העד העיקרי, הכורך את הפעילות במסגרת "האחים המוסלמים" עם ארגון החמא"ס, רגליים לקביעת בימ"ש קמא כי העורר הצטרף להתאחדות בלתי מותרת כהגדרתה בתקנה 84 ו-85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. התביעה אף מדגישה את הסיכון הטמון בהשתתפות בקורס שנועד להכשיר ראשי אוסרות.

עיון בדבריו של עד התביעה מס' 2 ילמד כי זה אכן קושר את העורר לכלל העבירות המיוחסות לו. העד מוסר כי הקורס בו נטל חלק עם העורר נועד להכשיר את המשתתפים בו לדעת איך לבחור פעילים ולצרפם לאוסרות השייכות לאחים המוסלמים, ואף עסק בתכנים הדתיים והפוליטיים אותם ראוי להעביר במפגשי האוסרה. העד אף קושר פעילות זו המבוצעת במסגרת תנועת "האחים המוסלמים" לארגון החמא"ס.

עם זאת, ספק בעיני האם די בהשתתפות בקורס האמור על מנת לבסס עבירה של חברות, ובמיוחד חברות בארגון החמא"ס. בל נשכח כי העד השתתף בשני מפגשים בלבד, וכי לנוכח אופי הפעילות אין זה ברור שהקשר בין הקורס לארגון החמא"ס היה מובן לכל המשתתפים בו.

לצד האמור, לא מצאתי סיכון לביטחון האזור בתפקידו של העורר כמנהל בי"ס, במיוחד לאור העובדה כי הפסיק תפקיד זה עוד בשנת 2006.

לנוכח האמור, ובשים לב לעברו הנקי של העורר, הגעתי למסקנה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, ועל כן, אני מקבל את הערר ומורה על שחרור העורר בתנאים הבאים:

א.    הפקדת 10,000 ש"ח.

ב.     התייצבות לכל הדיונים המשפטיים שייקבעו בעניינו. לעניין זה ייראה זימון שיועבר לב"כ העורר כזימון כדין.

לא יעמוד העורר בתנאים אלה, ייעצר ויובא בפני שופט של ערכאה ראשונה בתאריך 12.2.08.

ניתנה היום, 5 בפברואר 2008, כ"ט בשבט התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: ער + גו