1. לרב"ט מנחם כהן (להלן: המשיב) מייחס כתב האישום עבירה של שימוש בסם מסוכן שעניינה שימוש בקנביס בחדר מגורים במוצב בהזדמנויות רבות, יחד עם סמ"ר (מיל') איסמאיל אטרש וחייל נוסף, ובשתי הזדמנויות נוספות, בבניין הסמוך למוצב, עם סמ"ר אטרש וחיילים נוספים. כתב האישום מייחס למשיב גם עבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן, שעניינה בכך שהמשיב, כנטען, התקשר לסמ"ר אטרש וביקש ממנו כי יביא עמו חשיש.
2. התביעה הצבאית ביקשה בבית הדין קמא כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, במעצר ממשי. בית הדין קמא הורה כי המשיב ייעצר במעצר פתוח עד יום 10/4/08.
3. התביעה וההגנה משיגות על החלטה זו. התביעה סבורה כי יש לקבל את בקשתה המקורית, ואילו ההגנה סבורה כי יש לשחרר את המשיב כליל מן המעצר.
4. זו תמצית העובדות הצריכה לעניין: מצ"ח הפעילה במוצב האמור מקור סוכן חשאי, שיועד לאתר חשודים בעבירות חמורות של סחר בסמים ובנשק. אגב פעילותו, דיווח המקור על כך שהבחין בגשש, סמ"ר אטרש, ובמשיב וחבריו מעשנים סמים. תחילה דיווח על כך דיווח נקודתי ולקוני. לאחר מספר חודשים שב והתייחס לעניין והפעם ציין כי הבחין בסמ"ר אטרש ובמשיב עושים שימוש בקנביס פעמים רבות. המקור ציין כי הוא אינו יודע למסור פרטים מדויקים ומפורטים, אולם דבק בכך כי הבחין בשניים עושים שימוש תדיר בסם. מסתבר כי המשיב וחבריו ליחידה שהו במוצב פרק זמן קצר (שעל משכו המדויק קיימת מחלוקת בין הצדדים, שמא המדובר בשבוע או בשלושה שבועות) ביוני 2007. פעולתו של המקור נמשכה באופן חשאי עד פברואר 2008, ורק אז החלה חקירה גלויה והמשיב נעצר. במהלך החקירה, שהייתה חקירה רחבה הרבה יותר מחקירת עניינו של המשיב, מסר סמ"ר אטרש כי עשה שימוש בסם עם המשיב בשתי הזדמנויות וכי המשיב התקשר אליו חודש אחר כך וביקש ממנו סמים. בהמשך חזר בו סמ"ר אטרש מהדברים. המשיב עצמו הודה בשני מעשי שימוש יחד עם סמ"ר אטרש. אף המשיב חזר בו בשלב מאוחר יותר של החקירה, מן הדברים. בין השניים הוקלטה שיחה שתוכנה, בלשון רמזים, נוגע בסמים. מסתבר גם כי בינואר 2008, כשהמשיב היה כלוא בבס"כ xxx בגין עבירה של העדר מן השירות, נתפס על גופו כלי ובו שתן של אדם אחר. המשיב מסר דגימת שתן שנמצאה חיובית לקנביס בערכת שדה אך הושמדה אחר כך, בשל תקלה. המשיב לא נאות למסור אחר כך דגימה נוספת. אחד החיילים האחרים, שלגביו נמסר כי עשה שימוש בסם עם המשיב, הכחיש זאת וחייל נוסף טרם נחקר. התביעה מסרה כי בעניינו של המשיב לא החלה חקירה גלויה קודם לכן כדי שלא תיחשף בטרם עת פעילותו של המקור.
5. השופטת הנכבדה קמא ציינה בהחלטתה כי במכלול הראיות מצויה תשתית מספקת של ראיות לכאורה, המקימה סיכוי סביר להרשעה. נסיבות העניין מקימות ברגיל עילת מעצר. עם זאת, להשקפת השופטת קמא, בטעמים שהביאו לכך שעניינו של המשיב לא נחקר בעיתו, אין כדי לאיין את הכרסום המשמעותי בעילות המעצר אשר נוצר עקב השיהוי הרב. על כן ראתה השופטת, באיזון הדברים, להורות על מעצר פתוח, לתקופה קצובה.
6. הסנגורית סבורה כי אין ניתן להשתית ראיות לכאורה על עדויותיו של המקור, שהן, לגישתה, כלליות מידי, חסרות פירוט ובהן מעיד המקור על עצמו כי לא התמקד בעבירות הסמים הנוגעות למשיב. משכך, להשקפת הסנגורית, ישנה תשתית ראייתית אך לשני מעשי שימוש נושנים. בחלוף הזמן אין עוד הצדקה למעצרו של המשיב, כשמדובר בהיקף עבירות כזה. התביעה, לעומתה, סבורה כי המדובר בנסיבות חמורות של שימוש בתוככי יחידה צבאית, באופן המקים במובהק עילה של מסוכנות צבאית, גם בחלוף הזמן.
7. בעניין קיומה של תשתית ראייתית דעתי כדעתה של השופטת קמא. אכן, עדות המקור אינה מפורטת, אולם היא מדברת בפירוש על מעשי שימוש רבים של המשיב. עדות זו, בהצטרף לנדבכים הראייתיים האחרים, כמפורט לעיל, מקימה תשתית, שבעיבודה במשפט עשויה להביא לידי הרשעה.
8. המדובר בעבירות שאין ספק כי ברגיל מקימות הן, במובהק, עילת מעצר של מסוכנות צבאית.
9. הטעמים שבשלם לא החלו גורמי החקירה לחקור בגלוי את המשיב, בסמוך לאחר שנמסר המידע אודותיו, הם טעמים שנשמעים על פניהם טעמים סבירים ואין ניתן, להשקפתי, לומר כי המדובר כאן בשיהוי בלתי ראוי בפתיחת החקירה.
10. המדובר במעשי עבירה שנעשו לפני כשמונה חודשים. המדובר בפרק זמן בלתי מבוטל. נושנותן של עבירות עשויה להשפיע על שיקולי המעצר. מידת השפעתה של הנושנות קשה להגדרה מראש והיא תלויה בהיקף העבירות, בנסיבותיהן ובמידת הנושנות.
11. כאן, המדובר ב
ריבוי מעשי שימוש בתוככי יחידה צבאית, בנסיבות מן הקיצוניות ביותר שניתן להעלות על הדעת:
במוצב, על ידי
לוחמים ו
בצוותא. בנוסף, התנהגותו של המשיב בין כותלי הכלא, כאמור לעיל, הינה התנהגות הקושרת אותו לעולם הסמים ומלמדת כי מסוכנותו, בהקשר זה, לא התפוגגה.
12. בנסיבות אלה האיזון הראוי מחייב את מעצרו הממשי של המשיב, אם כי לתקופה קצובה, שבמהלכה, אם יכפור באשמות, יש לעשות מאמץ לשמוע את משפטו (השוו ע"מ/23/03
סמ"ר ואקנין נ' התובע הצבאי הראשי).
13. ערעור התביעה מתקבל, אפוא, במובן זה שהמשיב ייעצר במעצר ממשי עד יום 27/3/08 בשעה 15:00. ערעור ההגנה נדחה.
ניתנה והודעה היום, כ' באדר א' התשס"ח, 26 בפברואר 2008, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.
__________________
דורון פיילס, אל"ם