1. השאלה הצריכה הכרעה בהליך זה היא, האם קביעת נכות יציבה על-ידי המוסד לביטוח לאומי למי שנפגע בתאונת דרכים מחייבת את בית המשפט שדן בתביעה לפי חוק הפיצויים, גם אם תלוי ועומד ערעור כנגדה, או שמא כל עוד אין קביעה סופית בהליך על-פי חוק הביטוח הלאומי, אין הקביעה מחייבת במסגרת סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים).
2. המשיב הגיש תביעה בבית משפט השלום כנגד המבקשת לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב. המדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המשיב בקשה למינוי מומחה לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים. ביום 14.2.06 נעתר בית משפט קמא לבקשה ומינה מומחה אורטופדי מטעמו על מנת שיחווה דעתו לעניין נכותו האורטופדית של המשיב. ביום 2.4.06, לאחר שהמשיב נבדק על ידי המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית המשפט, אך בטרם הוגשה חוות דעת המומחה לבית המשפט, נקבעה למשיב, על-ידי המוסד לביטוח לאומי, נכות יציבה של 0%. משנודע למבקשת, ביום 17.7.06, כי נקבעה למשיב נכות יציבה על ידי המוסד לביטוח לאומי, הגישה המבקשת את הבקשה נשוא הליך זה, לביטול מינוי המומחה האורטופדי. ביום 24.7.06 נדחה ערר שהגיש המשיב לוועדה הרפואית לעררים שבמוסד לביטוח לאומי, כך שנכותו היציבה של המשיב נותרה בשיעור של 0%. המשיב ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, אך הערעור טרם הוכרע. ביום 21.9.06 ניתנה החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת עירית כהן) שדחתה את בקשת המבקשת לביטול מינויו של המומחה הרפואי. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור זו.
בהסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש הערעור.
3. לטענת המבקשת, משנקבעה למשיב נכות יציבה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, הרי שבהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים, קביעה זו, כל עוד לא שונתה, הנה מחייבת לצורך ההליך בבית המשפט שדן בתביעה לפי חוק הפיצויים, וזאת אף בטרם נתקבלה הכרעה בערעור שהוגש כנגדה. לפיכך, לטענת המבקשת, במקרה הנוכחי אין מקום להיזקק לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ויש לבטל את מינויו. לעומת המבקשת, המשיב מבקש לסמוך ידיו על החלטת בית המשפט קמא, לפיה כל עוד אין קביעה סופית של המוסד לביטוח לאומי בעניין נכות יציבה, במובן זה שהעניין תלוי ועומד בפני הועדה הרפואית לעררים או בבית הדין לעבודה, אין קביעה מחייבת כנדרש בסעיף 6ב לחוק הפיצויים. בית משפט קמא ציין כי בעניין זה קיימת מחלוקת בפסיקה, וכי דעתו כדעת המצמצמים את תחולת סעיף 6ב לחוק הפיצויים (ר' פסקי הדין של בית המשפט המחוזי המובאים בפסקה 4 להחלטת בית משפט קמא), כך שקביעת נכות יציבה על-ידי המוסד לביטוח לאומי אינה מחייבת את בית המשפט מקום בו תלוי ועומד נגדה ערעור. בית משפט קמא ציין, כי תוצאה אחרת עלולה ליצור מצב בלתי רצוי שבו יפסקו לתובע פיצויים בהתאם לשיעור נכות שנקבע על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ולאחר מכן יתקבל ערעור שהוגש כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי וייקבע שיעור נכות גבוה יותר. בית משפט קמא היה מודע לכך כי ניתן להתגבר על קושי זה באמצעות עיכוב הדיון המתנהל לפניו עד להכרעה בערעור שהוגש לבית הדין לעבודה, אך קבע כי דרך זו אינה רצויה, שכן לשיטתו, ככלל, אין לעכב הדיון ולהמתין לקביעה סופית של הביטוח הלאומי אלא כאשר זו צפויה להינתן תוך זמן קצר.
4. לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט קמא ובטענות הצדדים, החלטתי כי הדין בשאלת תחולתו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים על המקרה הנוכחי הוא עם המבקשת.
5. נוסח הרישא של סעיף 6ב הינו:
"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה;".
כפי שציין בית המשפט קמא, בספרות ובפסיקה הובעו דעות מנוגדות באשר לשאלה אם קביעת נכות על-פי כל דין אליה מתייחס סעיף 6ב, משמעה קביעה סופית שאין עליה עוד ערר או ערעור, או שמא קביעת נכות צמיתה היא מחייבת בהליך לפי חוק הפיצויים עם נתינתה וכל עוד לא שונתה גם כאשר היא אינה סופית וניתן עדיין לערער עליה.
המלומדים אנגלרד וריבלין מצדדים בדעה, לפיה כל עוד לא שונתה נכות צמיתה שנקבעה על פי דין, בהליך של ערר או ערעור, הרי שהיא מחייבת את בעלי הדין בתביעת הפיצויים:
"קביעת המוסד לביטוח לאומי מחייבת "על כל גלגוליה והשנויים שיחולו בה" אם טרם נסתיימו ההליכים במשפט - אולם במה דברים אמורים? - כל עוד לא פנה הדיון לדרך אחרת. העובדה שתלוי ועומד ערעור על הקביעה בפני ועדת עררים או בפני בית הדין לעבודה אינה משנה מ"יציבותה" של הקביעה והיא מחייבת בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 6ב לחוק הפיצויים.
לעומת זאת, אם תשתנה הקביעה של המוסד לביטוח לאומי בהליך של ערעור כאמור, וטרם נקבעה לנפגע דרגת נכות בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט - תחייב הקביעה היציבה החדשה - מכוח הוראת סעיף 6ב'. אם שונתה קביעת המוסד בערעור לאחר שכבר מונה מומחה רפואי בידי בית המשפט והוא חיווה דעתו באשר לנכותו של הנפגע - תהא לקביעה החדשה נפקות אך לעניין שעור התגמולים המשתלמים על ידי המוסד לביטוח לאומי.
מכל מקום חייבת הקביעה היציבה שעל פי דין להתקיים "לפני שמיעת הראיות". נקבעה נכות יציבה על פי דין לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת אפילו תלויה ועומדת השגה עליה על פי אותו דין (למשל, ערעור בפני ועדה רפואית לערעורים של המוסד לביטוח לאומי)" (אליעזר ריבלין, תאונות הדרכים, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה חדשה מעודכנת) (1999), 452)).
"הכלל הוא כי, כל עוד לא שונתה הקביעה בהליך של ערר, ערעור או רוויזיה, היא מחייבת את בעלי הדין בתביעת הפיצויים. ברוח זו נאמר על ידי בית משפט: "גם אם תלוי ועומד ערעור על קביעת ועדת העררים, הרי כל עוד קביעה זו לא שונתה, הינה שרירה וקיימת ומחייבת לצורך עניין זה". עם זאת בפסיקה הובעה גם דעה שונה, לפיה כל עוד אין קביעה סופית בהליך על פי חוק הביטוח הלאומי, אין היא מחייבת במסגרת ס' 6ב לחוק. לדעתנו אין לקבל גישה אחרונה זו. כל עוד ההחלטה עומדת, היא מחייבת את בעלי הדין. אם יש לחכות להחלטה סופית, כולל ערעור בפני בית הדין לעבודה, התוצאה תהיה שבידי הנפגע אפשרויות תמרון דיוניות נוספות במטרה לסכל את יעילותו של ס' 6ב לחוק. כלומר, כשהקביעה של המוסד לביטוח לאומי אינה נראית בעיניו הוא ינסה להתחמק ממנה על ידי הגשת ערעורים.
אולם, אם שונתה הקביעה באחד ההליכים האפשריים לפי הדין האחר, הרי בעלי הדין מחויבים על ידי הקביעה החדשה בתביעת הפיצויים. אין חשיבות לעובדה כי השינוי בא בזמן שתביעת הפיצויים תלויה ועומדת ונשמעו בה כבר ראיות.
אך מה יקרה אם הקביעה של המוסד לביטוח לאומי תשתנה בהליך הערעור, לאחר שבית המשפט קבע את זכויות הנפגע על פי הקביעה המקורית? כמובן, כל עוד ההחלטה בבית המשפט אינה סופית, השינוי יילקח בחשבון גם על ידו. אולם, לאחר סופיות פסק הדין בתביעת הפיצויים, שהתבסס על קביעת הנכות המקורית, נראה שאין עוד אפשרות לשנותו. מצב דברים זה, שיש לצפות כי הוא נדיר למדי, אינו רצוי, אך הוא בלתי נמנע - כאן ובהקשרים אחרים - כשמדובר בשני מוסדות שיפוט העוסקים במסכת עובדות אחת" (יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית) (2005), 494 - 496).
6. אני מצטרפת לדעת המלומדים הנזכרת לעיל לפיה משנקבעה דרגת נכות יציבה על פי דין, הרי שהיא מחייבת בתביעת הפיצויים כל עוד לא שונתה וזאת אף אם תלוי ועומד נגדה ערר או ערעור. הטעם לדבר נעוץ בכך שקביעה אחרת, המורה כי כל עוד אין הכרעה סופית בהליך, דרגת הנכות שנקבעה על פי דין אינה מחייבת, עלולה לצמצם באופן ממשי את תחולתו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים ולעודד את התובע לתמרונים דיוניים כל אימת שקביעת המוסד לביטוח לאומי איננה נראית בעיניו.
7. בשולי החלטה זו מן הראוי לציין כי המקרה הנדון מדגיש את הקושי המתעורר עקב הוראת סעיף 6ב, המתנה את כוחה המחייב של קביעת דרגת נכות על פי דין, בגורם של זמן. הוראת סעיף 6ב מורה, כי דרגת נכות שנקבעה לנפגע על פי כל דין, תחייב אם היא נקבעה "לפני שמיעת הראיות בתביעה". על פי הפסיקה, שמיעת הראיות לעניין זה מתחילה עם הגשת חוות דעת המומחה לבית המשפט ולא עם מינוי המומחה על ידי בית המשפט (ר' רע"א 1619/03 "אליהו" חברה לביטוח נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89 (1993)).
עיקר תכליתו של סעיף 6ב היא למנוע את ההוצאות והטרחה הכרוכים במינוי מומחה רפואי לקביעת דרגת נכותו של התובע, כשזו כבר נקבעה על פי כל דין. ואולם, משנתמנה מומחה רפואי על ידי בית המשפט אשר אף בדק כבר את התובע - כפי שאירע במקרה שלפנינו - התכלית האמורה של סעיף 6ב אינה מושגת, שכן עיקר ההוצאות והטרחה כבר נעשו, למרות שחוות הדעת עצמה, טרם הוגשה לבית המשפט. בעניין זה העיר המלומד אנגלרד: "מן הראוי היה כי תנאי הזמן יותאם יותר להסדרת היחסים בין הליך מינוי המומחה על ידי בית המשפט לבין החלטת הגורם החיצוני. אם הושקעו כבר משאבים לשם קבלת חוות דעת מומחה רפואי נייטרלי, קשה לראות טעם בשלילת ההליך" (ר' ספרו של אנגלרד לעיל, בפסקה 648 סיפא, עמ' 497). אין לי, עם כל הכבוד, אלא להצטרף להערה זו.
8. סוף דבר: הערעור מתקבל, דרגת הנכות היציבה שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי מחייבת את הצדדים בתביעה ומינוי המומחה מתבטל.