(ע"פ סע' 15 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א - 1991)
1. לפני בקשה ע"פ סע' 15 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) תשנ"א- 1991 (להלן- האמנה) ובה עותר המבקש כי ביהמ"ש יקבע
, במעמד צד אחד, כי הרחקתם מישראל של הקטינים ל. צ. - יליד 6.7.01, ר. צ.- יליד 29.8.04, ונ. צ. - ילידת 13.12.05 (להלן- הקטינים), נעשתה שלא כדין כמפורט בסע' 3 לאמנה.
אלו העובדות להן טוען המבקש בקיצור מילין -
2. הצדדים הינם יהודים בעלי אזרחות ישראלית, אשר נישאו זל"ז ביום 17.8.95.
3. במהלך שנת 1996 עברו הצדדים להתגורר במישיגן, ארה"ב, שם התמחתה המשיבה ברפואת עיניים והמבקש השתלב באקדמיה בתחום התמחותו במסגרת המכון למחקר תחבורתי שבאוניברסיטת מישיגן. הקטינים, ילדיהם המשותפים של הצדדים, נולדו כולם במישיגן, ארה"ב .
3. במהלך שנת 2008 קיבל המבקש הצעת עבודה אטרקטיבית בישראל והצדדים החלו לדון בינם לבין עצמם בסוגיית חזרתם ארצה. בסופו של יום הסכימו הצדדים כי המבקש יקבל את התפקיד המוצע, יחזור ארצה בחודש אוגוסט 2008 ואילו המשיבה תצטרף אליו כחודשיים לאחרי כן. המבקש אכן שב ארצה אלא שבין לבין המשיבה שינתה דעתה, נשארה בארה"ב ואף הגישה תביעת גירושין כנגד המבקש.
4. והנה בחודש אפריל 2009 חזרה בה המשיבה מתביעת הגירושין שהגישה, התפייסה עם המבקש ובסופו של יום אף הסכימה לשוב עימו ארצה ולעזוב את ארה"ב באופן סופי .
5. לצורך חזרתם ארצה מכרו הצדדים את בית מגוריהם בארה"ב, את רכביהם ואת תכולת ביתם. כמו כן הם שלחו ארצה מכולה עם ציוד הפטור ממכס, פטור הניתן באופן חד פעמי לתושבים חוזרים בלבד. בראשית חודש ספטמבר 2009 שבה כל המשפחה לישראל והמשיבה אף הגישה בקשה להכיר בה כתושבת חוזרת .
6. עם הגעתם ארצה שכרו הצדדים דירת מגורים משותפת למשך כשנה עם אופציה לשנת שכירות נוספת. כמו כן הקטינים נרשמו במוסדות לימוד ב***, החלו את לימודיהם, והשתלבו במוסדות אלו מבחינה לימודית וחברתית.
7. ביום 14.12.09 הודיעה דודתה של המשיבה למבקש, באופן מפתיע, כי המשיבה נסעה עם הקטינים למדינת ניו יורק. ביום 21.12.09 התקשרה המשיבה למבקש והודיעה לו כי שבה עם הקטינים למישיגן וכי אין בכוונתה לשוב ארצה.
8. המבקש עותר, איפוא, כי בית המשפט יקבע, ע"פ סמכותו מכח סע' 15 לאמנה, כי הרחקתם של הקטינים ע"י אימם המשיבה נעשתה שלא כדין. לדבריו מתן ההחלטה המבוקשת נדרש לו על מנת לזרז את ההליך המשפטי שבכוונתו לפתוח בארה"ב ולייעל את הדיון שם. לטענתו טרם עלה בידו לאתר את מקום מגוריה המדוייק של המשיבה ואולם בדעתו לפנות בימים אלו לרשות המרכזית ולהגיש בקשה להשבת הקטינים החטופים ע"פ האמנה .
9.
האם מוסמך בית המשפט בישראל ליתן החלטה ע"פ סע' 15 לאמנה לבקשת ההורה?
סע' 15 לאמנה מורה כי -
"הרשויות השיפוטיות או המינהליות של מדינה מתקשרת רשאיות, לפני הוצאת צו להחזרת הילד, לדרוש שהמבקש ישיג, מרשויות המדינה שבה נמצא מקום מגוריו הרגיל של הילד, החלטה או קביעה אחרת שהרחקתו או אי החזרתו נעשתה שלא כדין כמשמעותן בסעיף 3 לאמנה, במידה שניתן להשיג החלטה או קביעה כאמור באותה מדינה. הרשויות המרכזיות של המדינות המתקשרות יסייעו עד כמה שאפשר למבקשים להשיג החלטה או קביעה כאמור"
על אף לשונו של החוק המורה, לכאורה, כי מתן החלטה ע"פ סע' 15 תעשה לאחר פנייה של הרשויות השיפוטיות או המנהליות של מדינה מתקשרת, נפסק לא אחת כי ביהמ"ש יעתר לבקשה שכזו גם אם הבקשה הורתה בפניית ההורה עצמו ולא הרשויות הנזכרות. כך בעניין בלומס נפסק -
אין צורך דווקא בהפנייה מטעם רשות מוסמכת או בית המשפט כתנאי לפנייתו של צד לפי סע' 15 לקבלת חוות דעת, שכן, לפי הסע' 29 באמנה, אפשר למצות כל הליך בנוסף למפורט באמנה ולפיכך יכול צד לבקש חוות דעת שכזו לפי סע' 29 והתוצאה היא זהה, היינו תמצא חוות דעת בפני בית המשפט" (בע"מ (תל אביב) 1085/01 בלומס נ' בלומס ט.פ; וכן ראה תמ"ש (ת"א) 7300/01 פלונית נ' פלוני מפי השופט גרניט; תמ"ש (ת"א) 856610/00 פלונית נ' פלוני מפי השופטת סיון; תמ"ש (כ"ס) 3752/01 פלוני נ' פלונית מפי כב' השופט יעקב כהן; ע"מ (ירושלים) 1109/06 פלונית נ' אלמוני פורסם באתר פסקדין וכן עיין בספרם של מורן ואח', הגירה וחטיפה, בעמ' 147-144)
ראוי לציין כי זוהי אף עמדת הרשות המרכזית בישראל כפי שהובעה בפסקי דין רבים. כך, כדוגמה, הוצגה עמדת הרשות המרכזית בבע"מ 1109/06 הנ"ל -
" עמדתנו מאז ומעולם היתה בעניין זה, כי אין כל מניעה להורה לפנות באופן עצמאי לבית המשפט במקום המגורים הקבוע של הילדים, ולבקש החלטה לפי סעיף 15 בדבר היותה של ההרחקה שלא כדין... הפרשנות הרווחת בעולם לסעיף זה, כפי שהובהרה לנו בועידת האג בעניין חטיפות ילדים אשר התקיימה לפני שבוע (אשר מתקיימת בהאג אחת לארבע שנים), היא כי הרשויות כאמור יכולות לעשות שימוש בסמכותן, אך אין בכך כדי למנוע מהורה המבקש סעד מבית המשפט, לפנות אליו ישירות לפי סעיף זה. עקרון זה קבוע בסעיף 29 לאמנה אשר קובע כי 'אמנה זו לא תמנע אדם... הטוען כי היתה הפרה של זכויות משמורת או ביקור כמשמעותן בסעיפים 3 או 21, מלפנות ישירות אל רשויותיה השיפוטיות של מדינה מתקשרת, אם בהתאם להוראות אמנה זו, ואם לאו'. לפי סעיף זה יכול הורה לפנות ישירות לבית המשפט בבקשה להחזרת ילדים מבלי לערב את הרשויות. לכן, על אחת כמה וכמה שיוכל לפנות לבית המשפט במקום מגוריו בבקשה דקלרטיבית בלבד בעניין הפרת זכויותיו, מבלי לערב את הרשויות. יש לציין כי ייתכן ודרך זו אף רצויה, בהיותה מקצרת את מספר הרשויות המעורבות, ובכך מייעלת את ההליך כולו."