קאופמן נ' בן שלום

פסק דין

1.בפניי תביעה לפיצוי בסך עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.4.2011 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע.

התובע עותר לסכומים הבאים:

א.נזק לרכב - 3,132 ₪

ב.שכ"ט שמאי - 580 ₪

ג.ירידת ערך - 864 ₪

-------

סה"כ- 4,576 ₪

2.לטענת התובע, הוא נסע בכביש 4 לכיוון צומת מורשה בנתיב השמאלי ואילו הנתבע נסע בנתיב הימני. הנתבע החל לנסוע ימינה ושמאלה וכך התובע מתאר את התאונה:

"הרכב בתוך הנתיב שלי החל קצת לתזז ימינה ושמאלה וכשעקפתי אותו הרגשתי פגיעה.. עקפתי אותו ---- ולאחר מכן הרגשתי פגיעה" (עמוד 1, שורות 24-25).

3.הנתבע טוען שלא הייתה תאונה. "הוא רץ ואני בנתיב הימני . הוא רצה להספיק את הרמזור חתך אותי ושפשף לי את הכנף".

לרכב הנתבע כמעט ולא נגרם נזק ולא נאלץ לתקנו.

4.לאחר ששקלתי עמדות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א.בכל הנוגע לאירוע, העדפתי את גרסת הנתבע.

ב.אין ראיה שהנתבע נסע ברשלנות ויתכן יותר שהתובע בצע את העקיפה ללא תשומת לב ראויה.

ג.אין הסבר מניח את הדעת מדוע חלפו תקופות מעל חודשיים ממועד התאונה עד שהשמאי בדק את הרכב. לדברי התובע, הרכב היה על הכביש מיום התאונה עד יום הבדיקה ואין לדעת בוודאות שהנזקים שבהם הבחין השמאי נבעו מהתאונה נשוא הדיון.

באשר לדו"ח השמאי, תמוה שנערך בדיקה בחצרו של התובע ולא במוסך כמקובל. כמו כן, לא סביר שהשמאי קבע ירידת ערך בחוות דעתו בטרם שהרכב תוקן.

ד.מכל הסיבות האמורות , התרשמותי היא שהתובע חודשיים אחרי האירוע החליט לתקן את רכבו, ולייחס את כל נזקיו לתאונה קלה שהתרחשה עם הנתבע.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם הוצאות הנתבע בסך 750 ₪ .

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.