פ. נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 08.03.20 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בקשר עם דו"ח הזמנה לדין מספר 22250122029 שנרשם כנגד המבקש ביום 06.03.20 בחשד לנהיגה בשכרות, כאשר "שכרותו" של המבקש נלמדת מכוח החזקה הקבועה בסעיף 64ד.(א) לפקודת התעבורה לגבי נהג המסרב לדרישת שוטר למסור דגימת אוויר נשוף לבדיקה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש סירב ב"פה מלא" לבצע את הבדיקה, גם לאחר שהוסברה לו בשטח ושוב בתחנת המשטרה, משמעות סירובו. המבקש סרב לבדיקה נוכח טענה אחת ויחידה והיא חששו מביצוע הבדיקה נוכח מגפת ה"קורונה".

הסנגור המכובד, העלה כטענה מקדמית את הטענה כי נפגעת יכולתו להגיש את הבקשה ולקיים דיון מאחר והמשיבה מסרבת לאפשר לו לעיין בחומר החקירה, בטענה כי טרם הוגש כתב אישום. לעניין זה יש להפנות להלכה, כפי שנקבעה כיום באופן ברור, כי זכות העיון בחומר החקירה קמה רק לאחר הגשת כתב אישום.

לעניין זה נקבע אך לאחרונה בבע"ח 35918-01-20 דהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (19.01.20) כי אין להורות לתביעה למסור לחשוד חומרי חקירה טרם הגשת כתב אישום, אף במסגרת הליך לביטול פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה.

לכך יש להוסיף ולהעיר כי נוכח טענתו של המבקש שהעיד בפני וטען כי לא נמצאו בבדיקתו כל מאפיינים לשכרות, לאחר שעיינתי בחומר החקירה שבידי המשיבה, העברתי לעיון הסנגור את דו"ח המאפיינים וטופס תחקור החשוד, וממילא בכך מתייתרת כל טענה מצד הסנגור לעניין זה.

דיון:

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], הבהירה כב' השופטת א' פרוקצ'יה את הכללים על פיהם יש לבחון את החלטת קצין המשטרה בפסילה מנהלית. נקבע כי שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו.