פש"ר 18669-11-12 מונד ואח' נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

לפניי בקשת החייב להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ לצורך יציאה למחנה אימונים ברומניה החל מיום 22/11/2016 -10/12/2016.

זה המקום לציין, כי החייב הנו בעל עסק לאומנויות לחימה, בהתאם להיתר שניתן לו בבית משפט זה בהחלטה מיום 18/2/2013.

החייב טען בבקשתו, כי היציאה למחנה האימונים הכרחית לו לצורך עבודתו, וכן כי התשלומים עבור הטיסה ימומנו על ידי נותנת החסות שלו : "צ'ינו קפה בע"מ".

החייב הציע שני ערבים שערבו לחזרתו ארצה גם בבקשות אחרות שהגיש בעבר, כפי שיפורט להלן, והנאמן לא התנגד לבקשתו, בכפוף להוצאת צווי עיכוב יציאה מן הארץ כלפי הערבים והפקדת כתבי ערבות מקוריים, כמקובל.

לאחר שעיינתי בבקשה, אני סבור כי יש להיעתר לה, אולם בכפוף להתקיימותו של תנאי נוסף, שלא הוצע על ידי הנאמן , ועניינו הפקדה כספית בקופת פשיטת הרגל, לטובת הנושים.

צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 12/11/2012 והושת עליו צו תשלומים בסך של 2,000 ₪ בחודש.

אין חולק, שהחייב עומד בחובות ההליך, ומשלם את צו התשלומים כסדרו.

כנגד החייב הוגשו שתי תביעות חוב בסך של 250,000 ₪ ולאחר שתביעת חוב אחת שהגיש הבנק נמחקה בשל כך שהחוב שולם על ידי הערב, נבדקה ואושרה תביעת חוב אחת, שהוגשה על ידי הנושה, מר אלון פדות, בסך של 202,171 ₪.

זה המקום לציין, כי לאחר שתמה מלאכת בדיקת תביעת החוב, פנה הנושה בבקשה למתן הוראות לנאמן, להורות לו לפעול למימוש חלקו של החייב בבית מגורים ברחוב הרב הרצוג 21/8 בבאר שבע.

בקצירת האומר אציין, כי הכונ"ר טען שבחינת התועלת במימוש זכויותיו של החייב בדירת המגורים, לאחר ניכויים וקיזוזים, הביאה אותו להמלצה לפיה החייב יפדה את זכויותיו בבית המגורים תמורת הסך של 70,000 ₪ ובמקביל, יגיש בקשה להפטר. בסופו של דבר, מאחר והחייב הציע הצעה נגדית נמוכה בהרבה, בסך של 15,000 ₪ בלבד, ובשים לב לכך שהחייב שהה אותה העת זמן קצר יחסית בהליך, הבקשה למימוש הנכס נמחקה, תוך שצוין כי בית המשפט לא מצא להזדקק לה אותה העת.

במסגרת ניהול הליכי הפש"ר, החייב יצא מן הארץ ב- 3 הזדמנויות שונות, וזוהי הפעם הרביעית בה הוא מבקש לצאת את הארץ לצורך השתתפות באימונים/ סמינר/ מבחנים בנושא של אומנויות הלחימה.

החייב אמנם טען כי היציאה מן הארץ דרושה לו לצורך עבודתו, אך לא הבהיר מהי נחיצותה של הנסיעה, לא הבהיר מדוע הוא אינו יכול לוותר עליה, ובעיקר לא הבהיר כיצד יש בהתרת יציאתו של החייב מן הארץ כדי להביא לתועלת לנושה היחיד.

המדובר בהליך המתנהל במשך 4 שנים, כאשר כאמור, המדובר הוא בבקשה רביעית לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, נתון המחייב לטעמי לבחון את הבקשה, לפחות בכל הנוגע לתועלת שביציאה מן הארץ לנושה, בקפידה יתרה.