אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פר"ק 4332-02-12 יובנק חברה לנאמנות בע"מ ואח' נ' גרנד סנטר חברה לפתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ ואח'

פר"ק 4332-02-12 יובנק חברה לנאמנות בע"מ ואח' נ' גרנד סנטר חברה לפתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 23/12/2014 | גרסת הדפסה
פר"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
4332-02-12
16/12/2014
בפני השופט:
צילה צפת

- נגד -
המבקשת:
1. יובנק חברה לנאמנות בע"מ- הנאמן לאג"ח
2. עוה"ד יואל פרייליך – בעל התפקיד מטעם בית המשפט לקידום הליכי הסדר החוב

המשיבה:
1. גרנד סנטר חברה לפתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ- החברה
2. אליהו קחטן ועזרא קחטן- בעלי השליטה

החלטה

 

 

ובעניין: בנק הפועלים בע"מ    הבנק

 

ובעניין: עיריית תל אביב    העיריה

 

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי   הכנ"ר

  1. הבקשה היא לחידוש הליכי פירוק של חברת גרנד סנטר- חברה לפיתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ (להלן: "החברה"). הבקשה הוגשה ע"י יובנק, חברה לנאמנות בע"מ, נאמן למחזיקי אגרות חוב (סדרה 1) של החברה (להלן: "המבקש", "הנאמן") ובעל התפקיד מטעם בית המשפט לקידום הליכי הסדרי החוב, עו"ד יואל פרייליך (להלן: "בעל התפקיד"), וזאת מטעמי חדלות פירעון.

  2. ביום 2/12/12 הוגשה בקשה לפירוק החברה בשל חוב נטען בסך של 14,620,446 ₪. במסגרת ההליך, ניתן ביום 3/2/13 צו ארעי האוסר על החברה להוציא נכסים מרשותה, וכן ניתן צו עיקול על זכויותיה משוכרי נכסיה שיועברו לקופת בית המשפט. במהלך הדיון בבקשת הפרוק ביקשו הצדדים לנהל מו"מ בניסיון לגבש הסדר ולצורך כך אף התבקש מינוי מומחה. בסופו של יום ההסדר לא הסתייע ומכאן הבקשה.

     

     

    מבוא

  3. החברה נוסדה בשנת 1979 על ידי בעלי השליטה, מר עזרא קחטן (שהוא גם מנהל החברה) ומר אליהו קחטן (להלן: "עזרא קחטן", "אליהו קחטן" וביחד גם "בעלי השליטה") כחברה פרטית לשם עיסוק בבנייה. בשנת 1992 הנפיקה החברה אגרות החוב (סדרה 1) בסך של 23,000,000 ערך נקוב, לצורך השלמת הון לייזום בניית פרויקט מקרקעין על מגרש בפינת פרישמן- דיזנגוף בתל אביב (הידוע גם כ"בור"). אגרות החוב הונפקו עם בטחונות בדמות שעבודים, ועמדו לפירעון ב-6 תשלומים שנתיים שווים במהלך השנים 2003-1998, זאת בהתאם לאמור בשטר הנאמנות.

  4. בשנת 2004 נחתם הסדר חוב עם החברה (להלן: "הסדר שנת 2004"), במסגרתו אמור היה להיפרע כ- 44% מן החוב, עד לחודש ספטמבר 2005 והיתרה עד ליום 1/1/07. בתמורה התחייבו הנושים שלא לפעול לשם גביית החוב במשך תקופה זו. כן נקבע בהסדר, כי אם החברה לא תעמוד בתנאיו, יעמוד מלוא החוב לפירעון מידי. החברה לא עמדה בתנאי הסדר זה ולא פרעה את חובה.

  5. במהלך השנים הבאות נוהלו הליכי משא ומתן בדבר הסדרים שונים לתשלום החוב. באסיפה נדחית של מחזיקי אגרות החוב מיום 21/9/10 הוחלט על מתווה של פריסת תשלומים נוספת, שבכפוף לביצועו יושהו פעולות נגד החברה להעמדת אגרות החוב לפירעון מידי. עוד נקבע כי אם יופרו ההתחייבויות לתשלום, תבוטל השהיית ההליכים המשפטיים וינקטו הליכים לכינוס נכסי החברה. מתווה זה לא צלח (למעט העברת סכום של 110,000 ₪ שנגבה לאחר פתיחת תיקי הוצאה לפועל על ידי הנאמן).

  6. ביום 2/12/12 הוגשו בקשת פירוק ובקשה למינוי מפרק זמני מטעמו של הנאמן. בבקשות אלו נטען, בין היתר, כי, החברה אשר הציגה עצמה כחדלת פירעון, ניסתה להבריח נכסיה במקביל לבחינת הידברות מחודשת באותה העת. בהקשר זה נטען כי החברה מסתירה הכנסות ניכרות מתקבולי שכירות בגין חניות שהן נכס משועבד לטובת מחזיקי אגרות החוב.

  7. נוכח האמור ביום 3/2/12 (החלטת כב' הש' א. אורנשטיין) ניתן צו ארעי האוסר על החברה להוציא נכסים מרשותה, וכן ניתן צו עיקול על זכויותיה משוכרי נכסיה שיועברו לקופת בית המשפט.

  8. במסגרת הליכי הפירוק ניהלו הצדדים משא ומתן ואף הוגש ביום 5/8/13 מתווה חדש להסדר חוב, בהסכמת החברה, לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשכנ"ט- 1999 (להלן: "החוק") ומכוח תקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב- 2002 (להלן: התקנות).

  9. על פי האמור בבקשה זו, במסגרת הליכי הפירוק, נתגלה למחזיקי אגרות החוב, כי בעל השליטה עזרא קחטן התכוון להעביר לחברה אחרת שבשליטתו, אופציה להשתתף ברווחי פרויקט הנדל"ן אשר הוקם על ידי חברת אירו-סאט במתחם ה"בור" והצפויה להניב שליש מהרווחים הגלומים בפרויקט. (בבקשה צוין, כי הוא והחברה מכחישים טענה זו).

  10. לפיכך הוצע בהסדר החוב שגובש, כי סך של 4,500,000 ₪ ישולם חלף החוב המלא ובכפוף לקיומם של תנאים מתלים עד למועד הקובע (30/6/14). לאור זאת מונה בעל תפקיד לקידום הליכי הסדר החוב ומינוי מומחה מטעם בית משפט לשם בחינת כדאיותו (החלטה מיום 31/10/13). ביום 9/4/14 הגיש המומחה את חוות דעתו.

  11. הבקשה בה עסקינן לחידוש הליכי הפירוק, נוכח כישלון נוסף בהליכי אישור הסדר החוב הנוכחי הוגשה ביום ביום 9/7/14. לטענת המבקש, החברה לא קיימה את התנאים המתלים וביניהם ביצוע התשלום המוסכם למחזיקי אגרות החוב, עדכון שוטף בהתקדמות המו"מ מול חברת אירו- סאט בנושא האופציה וכן אישור ההסדר על פי המתכונת הקבועה בסעיף 350 לחוק.

  12. נוסף על כך טוען המבקש כי בנק הפועלים ועיריית תל אביב (אשר הגישו תביעות חוב במהלך הליכי ההסדר לבעל התפקיד) הגישו את התנגדויותיהם להסדר המוצע, ואף מטעם זה לא ניתן להשלימו ואין מנוס מחידוש הליכי הפירוק.

    זה הרקע לדיון בבקשת הפירוק.

    תמצית טענות הצדדים

  13. לטענת המבקש, קיימות עילות מגובשות ובלתי שנויות במחלוקת לפירוק החברה שכן החברה הינה חדלת פירעון נוכח הפרה חוזרת ונשנית של התחייבויותיה כלפי מחזיקי אגרות החוב. בהקשר זה נטען, כי החברה מעולם לא חלקה על החוב ועזרא קחטן אף הודה בו. נטען, כי היה והחברה תבקש להכחיש את החוב או את גובהו הרי שיהיה בכך משום טענת "הודאה והדחה" הואיל והחוב המקורי אינו מוכחש.

  14. עוד טוען המבקש, כי החברה חדלת פירעון גם לאור הפרת התחייבויותיה כלפי נושים אחרים, שכן מתביעות החוב שהוגשו עולה, כי סך חובות החברה, כלפי נושיה המהותיים, עומד על כ- 80 מיליון ₪. במסגרת זו צוינו שתי תביעות חוב משמעותיות ביותר: חוב לבנק הפועלים על סך כ- 49 מיליון ₪ וחוב לעיריית תל אביב על סך כ- 20 מיליון ₪.

  15. זאת ועוד טוען המבקש, כי החברה אף לא הוכיחה בעלותה על נכסים זמינים שיש בהם כדי לפרוע את מכלול חובותיה (הגם שטענה זו כשלעצמה איננה מהווה נימוק לאי מתן צו פירוק). בעניין זה נטען, כי החברה כלל איננה מדווחת לרשות לניירות ערך ואף חדלה מפרסום דו"חות כספיים מאז שנת 2002.

  16. לבסוף נטענה ביתר פירוט הטענה אודות הברחת האופציה מן החברה לידיו הפרטיות של עזרא קחטן וכן נטען להברחת נכסים בניגוד לצווים שניתנו על ידי בית המשפט. על פי הנטען, למרות שהחברה חויבה להפקיד את כספי השכירות מנכסיה בקופת בית המשפט, היא המשיכה לגבות חלקים ניכרים לידיה.

  17. מנגד, לטענת בעלי השליטה והחברה, אין כל הצדקה ליתן צו פירוק נגד החברה וזאת ממספר טעמים. ראשית נטען, כי לא הוכחו קיומם וגובהם של החובות הנטענים באמצעות צירוף אסמכתאות המקימות תשתית ראייתית מספקת לצורך כך. מכאן, לגישתם, לא הוכחה חדלות הפירעון של החברה. עוד נטען בעניין זה, כי החוב כלל איננו חלוט, מקום בו המבקש לא פעל למימוש השעבודים שהוקנו לו.

  18. שנית נטען, כי חידוש הליכי הפירוק לא יצמיח תועלת למבקש, הואיל ומרבית מנכסי החברה משועבדים לבנק הפועלים, ועל כן התמורה העשויה להתקבל במסגרת מימושם בהליכי הפירוק לא תועבר לידי מחזיקי אגרות החוב.

  19. שלישית, הוכחשו הטענות אודות הברחות האופציה ע"י עזרא קחטן, תוך שנטען, כי האופציה, כלל איננה שייכת לחברה ומעולם לא הייתה בבעלותה כי אם נותרה והייתה בבעלותו הפרטית. אשר לדמי השכירות נטען, כי לא בוצעה הפרה של צו העיקול, מקום בו חלק מן המשרדים בנכס לא הושכרו וחלק מן השוכרים לא קיבלו צו עיקול. מכל מקום צוין כי הופקדו כ- 300,000 ₪ דמי שכירות מאז מתן הצו.

  20. בסיכומם של דברים נטען כי החברה ועזרא קחטן הראו נכונות לשלם כספים לכלל הנושים (ואף שילמו לחלק מהם), מעוניינים לגבש הסדר כולל עימם ופועלים לשם גיוס כספים. לפיכך הם סבורים כי בנסיבות אלו אין ליתן צו פירוק לחברה. לחילופין, מבוקש מתן שהות 60 ימים לשם גיבוש הסדר נושים והבאתו בפני בית המשפט.

     

  21. בנק הפועלים ועיריית תל אביב (בעלי תביעות חוב), הודיעו, כי מתנהל מו"מ שלא הבשיל לכדי מגעים רציניים להסדר תביעות החוב. עוד הודע כי אינם מתנגדים לבקשת הפירוק, זאת מבלי לנקוט עמדה ביחס לאמור בבקשה. עו"ד רסלר, נושה נוסף שלא הגיש תביעת חוב אך הודיע כי הוא תומך בבקשת הפירוק.

  22. עמדת הכונס הרשמי היא כי אין מנוס מלהורות על פירוק החברה, נוכח העובדה שקיימים חובות חלוטים כלפי נושיה (ולמצער, כלפי מחזיקי אגרות החוב), בשל הימשכות ההליכים וכישלון ניסיונות ההסדר ונוכח עמדתם של הנושים.

    דיון והכרעה

  23. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

  24. על מנת להורות על פירוק חברה על ידי בית המשפט שלא מרצון, צריכה להתקיים עילת פירוק לפי סעיף 257 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג- 1983 (להלן: "הפקודה"). במקרה זה עילת הפירוק מבוססת על סעיף 257(4) בטענה שהחברה חדלת פירעון. חדלות פירעון הוגדרה בפקודה בסעיף 258 באופן הבא:

    "רואים חברה כחדלת-פרעון בהתקיים אחת מאלה:

    (1) נושה שמגיע לו מן החברה, על פי המחאה או באופן אחר, סכום העולה על חמישה שקלים שהגיע זמן פרעונו, מסר לחברה במשרדה הרשום דרישה חתומה בידו לשלם לו את חובו, ובמשך שלושה שבועות לאחר הדרישה לא שילמה החברה את החוב ולא נתנה ערובה ולא הגיעה לידי סידור להנחת דעתו הסבירה של הנושה;

    (2) צו הוצאה לפועל או כתב בי-דין אחר שניתן על פי פסק דין או צו של בית משפט לטובת נושה של החברה לא קויים כולו או מקצתו;

    (3)הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, לאחר שהביא בחשבון את חבויותיה המותנות והעתידות, שאין ביכלתה של החברה לשלם את חובותיה".

    (הדגשות שלי-צ"צ)

     

     

  25. טענתם העיקרית של בעלי השליטה והחברה היא, כי החוב בגינו הוגשה בקשת הפירוק וכן החובות שעלו בתביעות החוב שנויים במחלוקת, ולכן אי פרעון החובות אינו יכול להצביע על חדלות פירעון ולהקים בכך עילה לפירוק החברה. לגישתם, המחלוקת בנוגע לחובות טמונה בשניים, ראשית באשר לאופן ביסוסם בכתובים והשנייה באשר להיקף החובות הנטענים.

  26. דינה של טענה זו, על שני היבטיה, להידחות. נקודת המוצא בעניינו, החלה בדיונים מסוג זה הנה כי חובות יש לשלם לאלתר ובמלואם, ומי שאינו עומד בעקרון זה עלול להיחשב כחדל פירעון. עם זאת אין חולק כי בקשת פירוק היא סעד דרסטי ופוגעני כלפי החברה הנתבעת, שאף עצם הגשתה עלולה להסב לחברה נזק כבד.

  27. לפיכך ועל מנת שלא יעשה שימוש בבקשות אלו באורח בלתי ראוי, הקפידה הפסיקה להגביל ולצמצם השימוש בבקשות הפירוק כ"נשק טקטי" שמטרתו לאלץ את הצד שכנגד להסכים או להתפשר על חוב המוכחש על ידו בכנות ובתום לב כמו גם את השימוש שנעשה בו כ"קיצור דרך" להגשת תובענות אזרחיות רגילות לבירור מחלוקות כספיות. לצורך כך, יש להוכיח כי בקשת פירוק שעניינה עילת חדלות פירעון מבוססת על חוב שאינו שנוי במחלוקת. עם זאת, מחלוקת שיש בה כדי להצדיק דחייה של בקשת פירוק עליה להיות אמיתית וכנה על מנת למנוע גם שימוש טקטי מצד חייבים תוך משיכת הנושים ב"לך ושוב" וסרבול הליכים מתמשך (בעניין זה ראו למשל: ע"א 55/62 שטיינבאום נ' "צבע" תעשיה מזרחית לצבעים בע"מ פ"ד טז 574, 578 (1962), ע"א 5737/08 חברת בלוק הסלע האדום-מפעלי בלוקים בע"מ נ' חברת פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ (28.6.11)).

  28. בהקשר זה נקבע עוד, כי במקרה בו בקשת הפירוק נסמכת על הוכחה פוזיטיבית של חדלות פירעון (סעיף 258(3) לפקודה) כבעניינו, לא די בקיומה של מחלוקת בנוגע לחוב כדי לשלול בהכרח את חדלות פירעונה של החברה ולהוביל לדחיית בקשת הפירוק. יש לבחון את טיב המחלוקת; מקום בו המחלוקת נוגעת לעצם קיום החוב, ויש בה ממש, אין להורות על פירוק. ואולם, כאשר המחלוקת נוגעת אך להיקף החוב, ומוכח כי היא חדלת פרעון (בהינתן החלק המוסכם של החוב), אין לשלול בקשת פירוק אך מטעם זה (בעניין זה ראו ע"א 4950/08 ד"ר דב בירן אחזקות בע"מ נ' אגף מס הכנסה (18.7.11), ציפורה כהן פירוק חברות 166-169 (2000) (להלן: "פירוק חברות").

  29. ביישום הלכות אלו על המקרה דנן, עולה כי טענות החברה ובעלי השליטה הינן מלאכותיות שאין בהן כדי להפריך את עצם חבותה של החברה ואת העובדה כי אינה מוכנה או אינה יכולה לשלמם, ומכאן שאינן מגבשות מחלוקת אמיתית וכנה.

  30. הקביעה בדבר העדר יכולת פירעון של חברה היא קביעה עובדתית, שניתנת להוכחה בדרכים שונות. במקרה זה, המבקש הציג רקע עובדתי מלא ומפורט במסגרת הבקשה וטענותיו גובו באסמכתאות ובמסמכים רבים.

  31. למעשה, עסקינן ביתרת חוב על סך של כ- 15 מיליון ₪ שהחברה הייתה חייבת לפרוע לבעלי אגרות החוב (סדרה 1) אך לא פרעה אותו במועד. מקום בו לא נפרעה הסדרה במועדה על פי ההסכם בשטר הנאמנות, הופך הדבר לנשייה כספית לכל דבר ועניין, וקמה חזקה חלוטה של חדלות פרעון שדי בה כדי להקים עילת פירוק (ראו עניין דומה בפר"ק (ת"א) 9670-07-10 שמש נ' אוסיף השקעות ופיתוח בע"מ (16.8.10).

  32. לא זאת אף זאת, החברה ובעלי השליטה, הודו בקיומו של החוב כבר בהסדר משנת 2004, וכן בניסיונות העוקבים להגיע לפריסה מחודשת של החיובים, כאשר האחרון ביניהם היה במסגרת הליך זה ובהגשת הבקשה לפי סעיף 350 לחוק.

  33. הדברים האמורים יפים גם באשר לחובות הנטענים בתביעות החוב מטעמם של בנק הפועלים ועיריית תל אביב. שכן הגם אם חלוקה החברה על גובה החובות, אין חולק כי היא מכירה בקיומם והודתה בחלק לא מבוטל מהם, בסך מצטבר של עשרות מיליוני שקלים. בעניין זה ראו סעיף 35 לבקשת ההסדר האחרונה, לפיו החברה מכירה בחובות הבאים: 31,303,125 ₪ ו- 2,271,615 ₪ לשני סניפים של בנק הפועלים; 4,000,000 ₪ (עבור תשלומי ארנונה) ו- 500,000 ₪ (עבור דמי חכירה) לעיריית תל אביב; ו- 16,015,505 ₪ למחזיקי אגרות החוב.

  34. לנוכח מכלול הראיות, סבורני כי הוכח באופן פוזיטיבי שהחברה היא חדלת פירעון. בד בבד נמצא כי יש לדחות את טענותיהם של החברה ובעלי השליטה מכל וכל בהתבסס על תשתית עובדתית ברורה, לפיה החברה חתמה על מסמכים והסדרי חוב בגדרם הודתה בחובותיה, התחייבה לשלם את החוב כלפי מחזיקי אגרות החוב, ולא העלאתה טענה מן הטענות שהועלו לפניי. לפיכך, לא עלה בידי החברה ובעלי השליטה, ליצור ולו מראית עין של "מחלוקת כנה" אודות החוב הנטען.

  35. במצב עניינים זה אין מנוס מלהורות על מתן צן פירוק לחברה. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה כי מדובר במצב מובהק של אי תשלום מתמשך. עוד יובהר כי אין מדובר בנושים "נוקשים", אשר סרבו לקבל הסדר חלקי כזה או אחר, כי אם בנושים שנתנו, לא אחת, סיכוי לדרך הפשרה (אף בחסות בית המשפט) ואך כאשר כלו כל הקיצין, לאחר עשר שנים של המתנה, משא ומתן והסדרים שלא צלחו, הוגשה הבקשה לחידוש הליכי הפירוק.

  36. בהחלטה ליתן את צו הפירוק, נתתי דעתי אף לכך כי מדובר בחברה ללא עובדים (כך על פי הדווח בבקשת ההסדר האחרונה), שאינה מגישה דו"חות כספיים מזה שנים והלכה למעשה, די ברור כי איננה פעילה זה זמן רב.

  37. בסיכומם של דברים, יוער כי לא נמצא שיש לקבל את הטענה אודות שעבודים שניתן היה לממשם לטובת הנושים, בכדי לאיין את בקשת הפירוק. ראשית יאמר, כי קיומה של דרך נוספת לגביית חוב איננה שוללת את זכותו של נושה לבקש את פירוק החברה (ראו פירוק חברות, עמ' 102). מכל מקום, וגם לגופו של עניין, טוען המבקש כי אין די בשיעבודים לכיסוי החוב, מה גם כי פקיעת הסכם חכירה של הנכס המשועבד מול עיריית תל אביב, מאיינת כל ערך לבטוחה. טענות אלו לא נסתרו, כמו גם לא הוצגה מצבת מסודרת של נכסים מהם הנושים יכלו להיפרע.

  38. ברוח אותם דברים נמצא כי יש לדחות גם טענות אודות העדר תועלת למבקש מפירוק החברה. החברה איננה זכאית לקבוע עבור הנושים כי הליכי פירוק אינם כדאיים עבורם מקום בו הם עומדים על כך. מעבר לכך, בשלב זה, לא ניתן לקבוע כי לא תהא כל תועלת לנושים, הואיל ועל אף שקיימים נושים מובטחים בדין קדימה, למבקש טענות בדבר נכס האופציה בשווי לא מבוטל, שעל פי הנטען שייך לחברה אך הוברח ממנה.

  39. טענות אלו עשויות להצמיח תועלת מסוימת לנושים. עם זאת הדבר נאמר מבלי לקבוע מסמרות , שכן אין זה השלב המתאים לדון ולהידרש לטענות העוסקות בהברחת נכסים. טענות אלו יבדקו על ידי המפרק הזמני שימונה בהליכי הפירוק.

    סוף דבר

  40. על פי הבקשה שהוגשה לבית משפט זה ולאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, ניתן בזה צו פירוק לפיו:

    • החברה הנ"ל תפורק בידי בית המשפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג- 1983.

    • כונס הנכסים הרשמי בתל אביב ידאג לכינוס אסיפות נושים לעניין החברה שבפירוק.

    • כונס הנכסים הרשמי בתל אביב יהיה המפרק הזמני של החברה, וזאת עד להכרעת אסיפת הנושים לזהותו של המפרק הקבוע. עו"ד יואל פרייליך, מתמנה לתפקיד מנהל מיוחד בכפוף להפקדת התחייבות אישית בסך 100,000 ₪.

    • נושאי המשרה בחברה יתייצבו מיד עם קבלת צו הפירוק במשרד הכונס הרשמי בתל אביב, וזאת כדי למסור כל מידע שיידרש בנוגע לעסקי החברה. כן יתייצבו המנהלים לחקירה במשרדי הכנ"ר בכל עת, לפי דרישתו.

       

      ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ה, 16 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ