פרצה ואח' נ' גלנסקי

החלטה

להכרעתי בקשה לפטור את המבקשים מהפקדת ערבון ולחלופין לדחות את מועד תשלום הערבון או לאפשר הפקדת הערבון בתשלומים.

המבקשים עותרים להתחשב במצבם הכלכלי הקשה ולאפשר להם להביא את עניינם לבקורת שיפוטית של בית משפט של ערעור בעיקר כשמדובר בתוצאה קשה של פינוי המבקשים מהדירה בה הם מתגוררים מזה שנים רבות כדיירים מוגנים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי להיעתר חלקית לבקשה.

הכלל הוא שעל מבקש הפטור מהפקדת ערבון להציג לפני בית המשפט תשתית עובדתית המצדיקה את חשיפת המשיב בפני הסיכון כי לא יוכל לגבות את הוצאותיו ככל שיפסקו לטובתו.

לשם כך, על המבקש לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה בדבר מצבו הכלכלי לרבות הצגת דפי חשבון בנק, אסמכתאות מעודכנות על הכנסותיו והכנסות בן הזוג, עליו לפרט רכוש וכן להוכיח כי אין באפשרותו לגייס מקרוביו את הממון הנדרש.

בעניננו – אין המבקשים נדרשים להציג מסמכים אלה מאחר שמעמדם מצביע מכללא על מצב כלכלי קשה שכן שניהם מצויים בהליכי פשיטת רגל, למבקשת ניתן צו כינוס זה מכבר (תיק פש"ר 26373-02-10) ואילו המבקש הגיש לאחרונה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל (תיק 40547-06-11).

הגם שמצבם הכלכלי האוביקטיבי אינו טוב בלשון המעטה, זאת על פי מעמדם בהליכי פשיטת רגל וכמפורט בבקשתם לקבלת הצו לפשיטת רגל, צרפו המבקשים גם מסמכים המצביעים על מצב רפואי, תלושי שכר של המבקשת, ורשימה ארוכה של תיקי הוצאה לפועל (שבגינם כנראה נכנסו להליכי פשיטת רגל) – ואין ספק כי הרימו את הנטל להוכיח מצב כלכלי קשה המוטל על מבקשי הפטור מחובת ההפקדה של הערבון.

בהיות המבקשים בהליכי פשיטת רגל נדרש אישור בית משפט של פש"ר לניהול הליך זה, אישור שאכן הוגש לבית המשפט וממנו עולה כי בית משפט של פש"ר התיר למבקשת לנהל ההליכים לאחר ששוכנע כי "קופת הכינוס לא תנזק מההליך וכי העלויות יחולו על צד ג' ולא על החייבת" (החלטה מיום 14.2.11)

יאמר לענין זה כי הבקשה לפטור את המבקשים מחובת הפקדת הערבון הוגשה זה מכבר ובגלל טעויות שונות בהקלדת הבקשות ובעצם הבאת החומר לפני לא ניתנה עד כה ההחלטה.

לאחר שכל אלה תוקנו בשלה כאמור העת ליתן הכרעה בסוגית הערבון.

לאחר שציינתי כי שוכנעתי כי המבקשים הרימו הנטל להוכיח מצב כלכלי קשה אראה להתייחס לתנאי השני המתחייב בהליך זה והוא נוגע לשאלת סיכויי הערעור.

עיינתי בכתב הערעור, בטענות המשיב לבקשה זו ובפסק הדין, כן עיינתי בתשובת המשיב;

נושא הערעור הוא החלטת בית המשפט להעתר לתביעת הפינוי שהוגשה נגד המבקשים ולפנותם מהדירה בה התגוררו זמן ארוך כדיירים מוגנים.

הגם שקביעותיו של בית משפט קמא מבוססות הן בדין והן על קביעות עובדתיות בהן אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב (ואין אני קובעת מסמרות בשלב מקדמי כזה), לא יכולתי להתעלם מכמות תביעות הפינוי שהגיש המשיב- הוא הבעלים של הבית בו מתגוררים בני הזוג וכי הליכים לא מעטים כבר התקיימו בנושא עילות פינוי המבקשים מהבית כשהמבעלים עושה שימוש בזכותו החוקית וחוזר ועותר לפנות את בני הזוג בעילות הפרה שונות (חלקן נדחו).

התרשמתי כי ראוי להביא לפני ערכאת ערעור החלטה כה מהותית לגבי המערערים –קרי, פינוּיָם מהדירה בה התגוררו במשך שנים, ומאחר שבהתאם לפסיקה גם כאשר על פני הדברים סיכויי ההליך קלושים, עדיין ניתן לתת משקל למצב הכלכלי של המבקשים, למעמדם היחסי של הצדדים, להיקף ההליך, וכן לאופי ההחלטה נשוא הערעור והשלכותיה על המערערים וניתן במקרים אלה להפחית משמעותית את סכום הערבון (רע"א 10780/07).

משיקולים אלה ראיתי לאזן בין זכויותיהם הנוגדות של הצדדים מחד לתת משקל לזכות היסוד של המבקשים לגישה לערכאות וסברתי כי ראוי שלא לחסום אותם מדיון בענינם בערכאה זו בגלל סיבה כספית ומאידך נתתי דעתי לזכות המשיב שלא להחשף לסיכון שלא יוכל לגבות את הוצאותיו בסיום ההליך.

משיקולים אלה, מצאתי במקרה דנן להפחית את סכום הערבון שנקבע, כך שיעמוד על סך 5,000 ₪.

יאמר כי בבקשה שהוגשה לבית משפט של פש"ר הציגה המבקשת ערבה לחיוביה, ככל שתחויב, בהליך הערעור על יסוד אלה ראיתי לקבוע כי סך הערבון יעמוד על 5,000 ש"ח.

המבקשים יפקידו את הערבון עד ליום 31.7.11 שאם לא כן ירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהודעות נוספות גם לא בהתראות כלשהן.