פרץ-רשף נכסים נ' חורש

פסק דין

תביעה לתשלום דמי תיווך.

התובע בעל סוכנות לתיווך נכסים. לטענתו, בתאריך 30.9.07 פנה אליו הנתבע וביקש פרטים לגבי דירה שפורסמה ברחוב אדמונד פלג 48 בחיפה (להלן: "הדירה"). הנתבע ביקש לראות את הדירה עוד באותו היום.

נקבעה פגישה, וסוכנת ממשרדו של התובע הציגה בפני הנתבע את הדירה. הנתבע ביקש מהסוכנת לברר אם בעלי הדירה יהיו מוכנים להפחית במחיר הדירה אותו דרשו תחילה. למחרת עת שבה הסוכנת לנתבע בתשובה, אמר לה הנתבע כי החליט לוותר על רכישת הדירה. לאחר כשנה, נודע לתובע להפתעתו, כי הנתבע רכש את הדירה. התובע ביקש לגבות את דמי התיווך להם הוא זכאי, אך נענה על ידי הנתבע בשלילה. אף ניסיונות לאתר את הנתבע בהמשך עלו בתוהו.

הנתבע טען בכתב הגנתו, כי קיבל את כתב התביעה בתאריך 3.5.10.

לטענת הנתבע, סוכנת מטעמו של התובע אכן הציגה בפניו את הדירה, לאחר שחתם בטרם הצגת הדירה, על התחייבות לשלם לתובע דמי תיווך בגובה 2% מהסכום הכולל על פי ההסכם שייחתם עם בעלי הדירה. אלא שבעת החתימה על ההתחייבות, לא יכול היה הנתבע לדעת שמדובר בדירה בה כבר ביקר באופן עצמאי, למעלה משבוע בטרם הגיע אליה עם הסוכנת מטעמו של התובע. משנכנס הנתבע לדירה, בירך לשלום את בעלי הדירה, עקב היכרותם הקודמת. הסוכנת הציעה לנתבע לנהל את המשא ומתן עם מוכרי הדירה באמצעותה, ואמרה כי תצליח להפחית במחיר אותו דרשו המוכרים. הנתבע סירב ודרכי הצדדים נפרדו. הנתבע רכש את הדירה ופנה אל בעל הדירה בטרם הדיון. האחרון הבטיח לו לשלוח מכתב אשר יאשר את גרסתו, מכתב אותו ניתן יהיה להציג בהליך המשפטי הנוכחי.

בדיון שהתקיים בפניי התייצבו והעידו התובע והנתבע.

התובע הגיש לתיק בית המשפט את המסמך עליו חתם הנתבע, ובו התחייבותו לשלם דמי תיווך בגובה של 2% מהסכום הכולל על פי ההסכם בגין מכירת דירה ברח' אדמונד פלג 48. נרשם כי המחיר המבוקש הוא 90,000 דולר ואף נרשם שם הבעלים של הדירה.

הנתבע העיד, כי בעת החתימה לא נרשמו הפרטים אודות כתובת הדירה ושם הבעלים. הנתבע חתם, לדבריו, על מסמך ללא פרטים, כאשר מצוין כי עליו יהיה לשלם דמי תיווך בגובה של 2%. הנתבע הסביר כי כלל לא פגש בתובע, והתובע לא היה ער לכלל ההתרחשויות.

התובע אישר כי לא נטל חלק בהליך החתמת הנתבע על מסמך ההתחייבות שהוצג, ואף לא היה מעורב באופן אישי בהצגת הדירה בפני הנתבע. התובע הסביר כי קיבל דיווח אודות ההתרחשות מהסוכנת אשר עובדת מטעמו, וזו הסבירה כי הציגה בפני הנתבע את הדירה לאחר שחתם על מסמך הכולל את כתובת הדירה ופרטי הבעלים. הדירה הוצעה למכירה בסכום של 90,000 דולר והתובע ביקש להפחית את המחיר המבוקש ל-80,000 דולר. למחרת הודיע הנתבע לסוכנת כי "ירד" מהדירה. התובע ציין, לשאלת הנתבע, כי לא זימן את הסוכנת לעדות, בהיותה בחופשה.

הנתבע הסביר, כי דובר בדירה שפורסמה פומבית באמצעות שילוט מתאים מחוץ לקיר המבנה, והוא ראה את אותה הדירה קודם שהגיע עם הסוכנת לראותה בשנית. בעת הביקור, ברכו אותו בעלי הבית לשלום, שכן זיהו אותו מהביקור הקודם. עוד צוין, כי הסכום ההתחלתי שנדרש עמד על 80,000 דולר והסוכנת ששוחחה עם בעלי הדירה בשפה הרוסית, אמרה לו כי תוכל להפחית מהסכום המבוקש. הנתבע והסוכנת שהו זמן קצר ביותר בדירה, במהלכה אף לא נוהל משא ומתן. מששבה הסוכנת טלפונית לנתבע למחרת היום, אמר לה הנתבע כי כעת הוא לא מעוניין באותה השקעה. לאחר תקופה של למעלה מחודש, משניסה לאתר הנתבע נכסים להשקעה, התקשר שנית לבעלי הדירה ורכש אותה בסכום של 75,000 דולר. הנתבע הבהיר, כי פנה לבעלי הדירה הקודמים מהם נרכשה במטרה לקבל אישוש לגרסתו, אלא שנוכח העובדה שכתב התביעה התקבל בביתו בתאריך 3.5.10, לא הספיק לקבל את המסמך הנדרש, בפרט שבעל הדירה אושפז לצורך ניתוח.

עיינתי בכתבי הטענות ובמסמך במ/1 ושמעתי את טענות הצדדים.

לסופו של יום, איני סבור כי ניתן לקבל את התביעה.

נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח את כל הנטען מפיו.

משנעורה מחלוקת בדבר אופן החתמת הנתבע על טופס ההתחייבות, אופן הצגת הדירה בפני הנתבע, היכרותו המוקדמת של הנתבע עם מוכרי הדירה והיות הסוכנת גורם יעיל בהתקשרות בין הנתבע לבין בעלי הדירה, היה על התובע לזמן בראש ובראשונה לעדות את הסוכנת מטעמו, אשר עשתה להצגת הדירה. בהעדרה של הסוכנת, התובע יכול היה רק למסור את דבריה כפי שנמסרו לו. בהיות הדברים עדות מפי השמועה, לא ניתן לייחס להם כל משקל.

אין להתעלם גם מהעדרם של הבעלים הקודמים של הדירה, אולם, הנתבע הבהיר כי זמן קצר עובר לדיון קיבל את כתב התביעה, ולא היה בידו די זמן להיערך כראוי, גם באמצעות זימון הבעלים ו/או הצגת מסמך חתום על ידם.

טענותיו של הנתבע נותרו ללא שהתובע הצליח או ניסה לסתור אותן.

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע במידה הדרושה כי הסוכנת מטעם התובע, אשר באופן תמוה נעדרה מן הדיון, הייתה גורם יעיל בקשירת העסקה נושא התיווך.

כמפורט בע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב, מפעלי בנייה בע"מ, פ"ד נו(1) 842, 847 -

"לשם הוכחת הזכאות, אין די בהצבעה על קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין פעולת המתווך לבין מימוש העסקה. המבחן לזכאות הוא קיומה של פעילות מצד המתווך שיש בה כדי לשמש גורם "יעיל" למימוש העסקה נשוא התיווך. "אין די בכך שהמתווך הוא גורם מסוים בשרשרת הסיבתית, בבחינת סיבה-בלעדיה-אין. הדרישה היא לגורם שהוא היעיל", "עצם העובדה שמתווך הציג לפני לקוחו נכס, אין פרושו של דבר שכל עסקה בנוגע לאותו נכס תזכה את המתווך לעולם בדמי תיווך"... "