פרץ נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על חומרת העונש שגזר בימ"ש קמא בתיק 5593-07-09 במסגרתו הורשע המערער בעבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בניגוד לתקנון 26(2) לתקנות התעבורה.

העונש שנגזר, פסילה בפועל בת 9 חודשים, פסילה על תנאי בת 6 חודשים ל-3 שנים, התחייבות על סך 10,000 ₪ ל-3 שנים, קנס בסך 2,000 ₪.

לטענת ב"כ המערער עונש המינימום בעבירה בה הורשע המערער עומד על 3 חודשים ולחיזוק טענתו הציג בפני ביהמ"ש עפ"ת 19758-01-11 מחוזי מרכז בו הפחית בימ"ש זה מ- 4 חודשי פסילה ל- 3 חודשים פסילה על פי התקנה.

עוד נטען כי מדובר באדם בן 46, לוחם קרבי בצה"ל, זקוק לנהיגה לצורך פרנסה, גרוש, אב לילד, משלם מזונות. מכאן הבקשה להפחית משמעותית עונש הפסילה.

ב"כ המשיבה מבקש שלא להתערב.

ככלל, בית משפט בערכאת ערעור ימנע מלהתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר דינו, זאת גם אם בית המשפט היה פוסק אחרת.

רק טעות או חוסר סבירות קיצונית, בהטלת העונש, יש בהם כדי להצדיק התערבות בית משפט של ערעור (ראה ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג פד"י נו (1) 437).

עיון בגזר הדין מלמד על התלבטות קשה של בימ"ש קמא בין הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות לבין ההרשעה בעבירה בה הורשע בפועל. דהיינו, כפסע היה המערער מהרשעה בשכרות.

המערער עצמו הודה כי שתה שני בקבוקי בירה, דוח המאפיינים הצביע על שכרות כבדה, למערער עבר תעבורתי מכביד ועבר פלילי.

עונש המינימום בגין עבירה זו בה הורשע בפועל עומד על 3 חודשי פסילה. ככל שהנסיבות קשות יותר, בכללותם, עונש הפסילה בפועל יהיה כבד יותר.

במקרה זה נראה לי כי בימ"ש קמא היה יותר מרחמן בעונש שגזר על המערער.

בנסיבות אלה אין מקום לכל התערבות שהיא. הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ח אייר תשע"א, 22/05/2011 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת בכירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: