פרחי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה בגין חשש לאחריות בתאונת דרכים.

המבקש נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה מכוח סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 לתקופה של 60 יום.

ב"כ המבקש טוען, כי עברו התעבורתי של המבקש נקי מכל רבב למעט דו"ח נהיגה יחיד משנת 2010 על ירידה משולי הכביש, הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2003, אב לילדה בת תשעה חודשים ומתפרנס למחייתו מנהיגה כנהג משאית כשעול פרנסתו מוטלת על כתפיו בלבד.

לעניין קרות התאונה מציין ב"כ המבקש, כי המבקש עמד ברמזור אדום ובהתחלף האור לירוק החל בנסיעתו, אז הבחין באדם הרוכב באופניים בצד ימין של הכביש.

באשר לחומרת האירוע טוען ב"כ המבקש, כי מדובר באירוע קל כשהמבקש עצר עצירה מוחלטת ולא נסע באופן רשלני ומסוכן. משהבחין כי רוכב האופניים בריא ושלם נסע מהמקום כשהוא בטוח שאינו זקוק לטיפול רפואי כלשהו ובנוסף חשש מהתנהגותו האלימה של רוכב האופניים כלפיו.

ראיות לכאורה

אומר מיד כי בתיק זה טרם הוגש כת"א אולם כפי שעולה מפרוטוקול הדיון ב"כ המשיבה אפשר לב"כ המבקש לעיין בחומר.

אין חולקים באשר להתרחשות התאונה במעבר חצייה וכי המבקש עזב את מקום התאונה מבלי למסור פרטים ומבלי לפנות לגורמי משטרה.

מעיון בחומר התיק עולה, כי המבקש מסר הודעה תחת אזהרה לפיה הוא אכן היה בזמן, במקום ונהג במשאית מסוג וולבו ואישר, כי לאחר שעבר את מעבר החצייה ראה רוכב אופניים שנכנס לו במשאית. רוכב האופניים קם על הרגליים, ניסה לפתוח את דלת המשאית ולהכותו. אז הוא עזב את המקום לאחר שראה שרוכב האופניים עומד על רגליו.

הנפגע אף מסר בהודעתו, כי נפגע עת חצה את הכביש במעבר החצייה כשהאור שדלק ברמזור היה ירוק, פנה לנהג אולם הוא סגר את חלון האוטו. כן עולה מחומר החקירה, כי נפגע ופונה באמבולנס.

עוד עולה מחומר התיק, כי יש שני עדי ראייה. אחד מהם אמנם לא ראה את רגע הפגיעה אולם מסר, כי המשאית עמדה על מעבר החצייה וכי רוכב האופניים לא ניסה לתקוף את נהג המשאית.

העד הנוסף שראה את רגע הפגיעה מסר, כי הבחין ברוכב האופניים חוצה את מעבר החצייה בהליכה והמשאית פוגעת בו ועולה על הגלגל הקדמי של האופניים ורוכב האופניים נפל על הכביש. העד הוסיף, כי רוכב האופניים לא ניסה לתקוף את נהג המשאית.

יש די בנתונים הנ"ל כדי להצביע על ראיות לכאורה באשר לאחריות המבקש לתאונה.

מסוכנות

בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' רז גוליו נקבע:

השאלה המרכזית במקרים אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

אמנם למבקש ותק בנהיגה של 10 שנים, ולחובתו הרשעה אחת שעניינה ברירת קנס, היינו עברו כלל אינו מכביד, כפי שעולה מגיליון הרשעות. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את נסיבות האירוע - פגיעה בעובר דרך במעבר חצייה והתנהגות המבקש לאחר התאונה כשעזב את מקום התאונה מבלי לעצור ולבדוק לשלומו של רוכב האופניים ואף לא מסר פרטים לבקשת הנפגע.

עזיבת מקום תאונה מבלי להשאיר פרטים מזהים ולהושיט עזרה נחשבת להתנהגות המסכנת את שלום הציבור ועוברי אורח.

יתרה מכך, לא זו בלבד שהמבקש לא סייע כאמור להולך הרגל ולא מסר לו את פרטיו אף לא ייחס חשיבות לאירוע ולהולך הרגל שפנה אליו כפי שנמסר מעדויותיהם של עדי הראיה שנכחו במקום.