פר"ק 42576-02-13

האם יש לחשוף את מצבו הבריאותי של מנכ"ל חברה ציבורית, זו השאלה נשוא החלטה זו.

בית המשפט מתבקש לחייב את המשיב, מר מרדכי זיסר (להלן: " זיסר"), במתן הצהרת כשירות בריאותית, המעידה על יכולת ניהול של חברת אלביט הדמיה בע"מ (להלן: " החברה"). עוד מבוקש לחייב את החברה להוציא דיווח מיידי באשר ליכולת זיסר לנהל אותה. לחלופין, נטען שיש להעביר את המידע לעיני בית המשפט ובעל התפקיד שמונה על ידו, כמפורט בהמשך ההחלטה.

את הבקשה הגיש הנאמן לאג"ח ב' של החברה. הבקשה הוגשה במסגרת הליך של הסדר נושים לחברה לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. זיסר הוא מנכ"ל החברה ובעל השליטה בה, באמצעות שרשור חברות, במבנה פירמידאלי. החברה היא בעלת פעילות מגוונת, בארץ ובחו"ל.

לפני בית המשפט שני הסדרים מוצעים, האחד הסדר נאמני מחזיקי האג"ח, והשני הסדר החברה שנתמך גם על ידי שתי קרנות המחזיקות בחלק לא מבוטל של אג"ח החברה (להלן בהתאמה: " הסדר החברה" ו-" הקרנות") . לפי הסדר החברה, אמור זיסר להמשיך לכהן כמנכ"ל החברה. נטען, כי קיימת חשיבות רבה למעורבותו של זיסר בענייני החברה והמשך היותו מנכ"ל החברה, זאת בשים לב למהות עסקי החברה ומודעתו של זיסר לענייני החברה. בדיון ביום 19.5.13 אף טען ב"כ אחת הקרנות דנן, בדבר הנחיצות לחברה שזיסר ימשיך לכהן כמנכ"ל והובהר, כי מדובר באחד הטעמים לכך שהקרנות מעדיפות את הסדר החברה על פני הסדר נאמני מחזיקי האג"ח.

בבקשה נטען, כי קיימת עננת אי בהירות באשר למצבו הבריאותי של זיסר, ומשכך על יכולתו להמשיך לנהל את החברה, בצד לחרושת שמועות שמפאת מצבו זה, יבצר ממנו לעשות כן. לעמדת המבקשת, חרף צנעת הפרט, אזי יש מקום לחשוף לפני הציבור את מצבו הבריאותי של זיסר, שכן זכותו של מי שאמור להצביע על הסדר חוב בחברה לדעת, קודם להצבעה, את מצבו הבריאותי של מי שאמור לנהל את החברה לפי הסדר החברה. הבקשה מושתתת, בין היתר, על ההלכה בע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ (28.11.95) (להלן: " הלכת גבור"). בפרשת גבור, הורה בית המשפט העליון לחברה המשיבה שהינה חברה ציבורית לחשוף פרטים על מצבו הבריאותי של מר גרשון רוזוב ז"ל, שהיה יו"ר דירקטוריון של חברה ציבורית, וזאת לאחר שהאחרון סיים את כהונתו.

עם קבלת הבקשה הורתי על קבלת עמדת החברה וזיסר. בעקבות ההחלטה, התקבלה עמדת החברה שנתמכה בתצהיר של מר יצחקי המכהן כיו"ר החברה. לפי האמור בתגובה והתצהיר, החברה אינה סבורה שיש לחשוף את מצבו הבריאותי של זיסר. האחרון שב לעבודה, הוא מנהל את החברה ממשרדיה, הבקשה נעדרת כל אחזיקה ודינה להידחות. לאחר שעיינתי בתגובה, סברתי שנכון יהיה לקבל תצהיר מזיסר עצמו, ובו יתייחס, בין היתר, למצבו הבריאותי, לרבות התפקודי ושייתמך בתיעוד רפואי עדכני. כל זאת, בשים לב, בין היתר, להודעות שנמסרו לי בהקשר זה בהליך אחר שנדון לפניי, שבהן התבקשה דחיית העדת זיסר, ושגובו בתיעוד רפואי. הורתי, כי בשלב זה, יומצאו המסמכים רק לעיני בית המשפט, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה, שלפיה כאשר מועלית טענה מסוג של חיסיון מסמכים, עדיף שאלה יובאו, תחילה, לעיון בית המשפט בלבד, כסמכותו לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראה רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (7.11.07); רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' שימקו (13.6.07)).

בהתאם להחלטה, המציא זיסר תצהיר גלוי לעין, ובנוסף תיעוד רפואי במעטפה סגורה לעיני בית המשפט. בתצהיר צוין שאין חשש שמצבו הבריאותי של זיסר ימנע את המשך תפקודו כמנכ"ל החברה, כי הוא מגיע לעבודה וצופה שבעתיד ימשיך לנהל את החברה באופן שוטף, ככל הנדרש. כן הוצהר, כי בעת האחרונה אף היה זיסר מעורב בסיכום עסקה בהודו בקשר לנכס של החברה, שאמורה להזרים כספים בסכומים ניכרים לקופת החברה.

לפנינו שני אינטרסים מנוגדים בחשיפת מצבו הבריאותי של זיסר. מחד-גיסא, זה של ציבור המשקיעים הטוענים כי המידע דרוש להם על מנת לכלכל את צעדיהם, לאור ההשקעה שלהם בחברה ציבורית, לא כל שכן, לאור ההסדר העומד על הפרק, ומאידך-גיסא, זה של זיסר, שלפיו מצבו הבריאותי אינו מונע ממנו להמשיך לתפקד כמנכ"ל החברה.

מצבו הבריאותי של אדם, מהווה ערך מוגן, ולכן נקבע בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, שחשיפת המצב הבריאותי הינה אחד המקרים של פגיעה בפרטיות, וכקבוע בסעיף 2(11):

" פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או מצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד".

.............................                      (ההדגשה אינה במקור- א.א)

אפנה למאמר של יצחק עמית: " קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי-ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי, עמ' 265:

"ואכן, הערך או האינטרס המוגן העיקרי שנזכר בפסיקה בהקשר של אי גילוי ראיה הוא הערך של הגנת הפרטיות המעוגן כיום בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981 ובסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו מרבית החסיונות הסטטוטוריים והפסיקתיים גם האינטרס של הגנת הפרטיות אינו מוחלט, והוא עשוי לסגת מפני האינטרס של גילוי האמת בהליך שיפוטי".

עוד אפנה למאמר של פרופ' סגל: " הזכות לפרטיות מול הזכות לדעת" עיוני משפט ט (תשמ"ג-תשמ"ד), 175.

בהלכת גבור חייב בית המשפט העליון את החברה למסור מידע אודות מצבו של יו"ר דירקטוריון החברה, לאחר שהגיע למסקנה שיש במידע האמור כדי ליתן כלים בידי המשקיע הסביר לשקול את צעדיו, שכן המידע היה רלוונטי. באותו מקרה, התברר שיו"ר החברה סבל מדמנציה בעת כהונתו בתפקיד ובית המשפט סבר, שקיימת חשיבות לגלות את המידע האמור לציבור המשקיעים בחברת גבור. משכך, קיימות נסיבות בהם יש להעדיף גילוי פרטים אישיים, הגם שיש בחשיפתם פגיעה בפרטיותו של אדם. נסיבות כאלה הן שעה שהמידע הוא רלוונטי וחיוני לצורך הבקשה שעל הפרק, שכן יש למזער ככל שניתן את החשיפה שיש בה משום פגיעה בפרטיות. 

יפים לענייננו דברי פרופ' סגל בספרו " חופש העיתונות: בין מיתוס למציאות" (תשנ"ו), ביחס להלכת גבור, בעמ' 138:

"השאלה היא זו של האיזון הראוי בין האינטרס לשמור על צנעת הפרט לבין האינטרס של ציבור המשקיעים לדעת. באשר לאיזון זה הבהיר בית המשפט העליון, שחוק הגנת הפרטיות לא נתכוון להפוך את הזכות לפרטיות לזכות מוחלטת, וייחד מקום להגנת "הענין הציבורי" המצדיק פגיעה בפרטיות בעת שמדובר בפרסום מידע שאיננו כוזב... מציאת נוסחת האיזון הראויה היא משימה קשה והכרעה בה היא גם תולדה של הנסיבות המדויקות שמדובר בהן". 

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, וכן במידע הרפואי החסוי, ויישמתי על אלה את ההלכות דלעיל הגעתי לידי מסקנה, שאין מקום לחייב את זיסר או החברה במסירת מידע לגבי מצבו הבריאותי של זיסר, מעבר לזה שנמסר, ואבהיר.

שוכנעתי מהמידע הרפואי העדכני שהונח לפניי, כי בעת הזו קיימת אינדיקציה לרמיסיה ופרוגנוזה חיובית במצבו הבריאותי של זיסר, המצביעים על החלמה ותפקוד. עוד סבורני שהמידע הרפאי אינו נושא עימו תועלת ציבורית לגיטימית המצדיקה את חשיפת מצבו הבריאותי של זיסר, תוך פגיעה בפרטיותו, וכי בנסיבות העניין דנא יש ליתן את הבכורה לזכות לפרטיות של זיסר. בצד זה, הונחו לפניי תצהירים שלא נסתרו, כי זיסר שב לעבודה וגם בכך טעם שלא להורות על חשיפת מצבו הבריאותי.