פס"ד העוסק בין השאר בשאלת ביטול הסכם בין בני זוג, עילות ביטול והתערבות ערכאת הערעור

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ:

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה תל אביב-יפו (כבוד השופטת שפרה גליק) מיום 3.12.2017 בתה"ס 64455-11-16, במסגרתו נדחתה תביעתה של המערערת בה עתרה לביטול הסכם ממון בינה לבין המשיב, שקיבל תוקף של פסק דין.

הרקע העובדתי:

2. הצדדים נישאו ביום 28.6.1994, ולהם שלושה ילדים משותפים.

3. יחסי הצדדים נקלעו למשבר, וביום 3.12.2010 חתמו על הסכם ממון (להלן: ההסכם).

4. ביום 9.12.2010 הופיעו הצדדים בפני בית המשפט (השופטת גליק) לשם אישור ההסכם. במסגרת הדיון בתה"ס 4984-12-10 ניתנה החלטה לפיה הדיון באישורו של ההסכם יידחה ליום 19.12.2010, מאחר ובית המשפט התרשם כי יש בהסכם "מידה מסוימת של קיפוח כלפי האישה", ולאור העובדה שהמערערת אינה מיוצגת, וכדלקמן:

"החלטה

תוך כדי קריאת ההסכם אני מתרשמת שיש בו מידה מסוימת של קיפוח כלפי האישה.

לתומי חשבתי שעורכי הדין מייצגים את  2 הצדדים, אבל כשאני שומעת שהאישה אינה מיוצגת, אני דוחה את אישור ההסכם ליום 19.12.2010 בשעה 08:30".

5. ביום 19.12.2010 אושר ההסכם על ידי בית המשפט קמא, על אף שהמערערת לא התייעצה עם עורך דין, לאחר שבית המשפט התרשם כי המערערת הבינה היטב את מעשיה והייתה מודעת לאשר נכתב בהסכם:

"החלטה

1. זו ישיבה שניה, דרשתי מהמבקשת להתייעץ עם עו"ד, ואולם היא לא עשתה כן. לדבריה התייעצה עם חבריה (...)
2. ההסברים שנותן לי ב"כ המבקש לא נראים לי, בעל פה הוא הוסיף סכומים שיש כביכול לאשה, וסכומים אלה לא נכתבו בהסכם.
3. אינני יודעת אפילו אם הסכומים הללו הם אכן על דעתה של האישה.
4. ברור לי שרב הנסתר על הגלוי, וכי הצדדים אינם אומרים לי את כל האמת.
5. חובה עלי על פי הפסיקה, לבדוק האם ההסכם מקפח מי מהצדדים אם לאו, ואינני יכולה לקבל את הסבריו של ב"כ המבקש שההסכם הוא כל כך טוב עבור האישה, אותה אינו מייצג.
6. עם זאת, לאחר ישיבת היום, נראה לי שהאישה מבינה היטב את מעשיה ואינה אומרת לי את כל האמת, ואם זאת היא רוצה – אכבד את רצונה, ולפיכך אני מאשרת את ההסכם.
7. אבהיר כי בנסיבות העניין לא אאפשר לאשה לפתוח את ההסכם מחדש, בנימוק שלא הבינה או לא הייתה מודעת לאשר יש בהסכם (...)"

6. ביום 21.7.2016, כשש שנים לאחר אישור ההסכם, עזבה המערערת את בית מגורי הצדדים, וכתבה מכתב אל המשיב בכתב ידה ובו נכתב כך (להלן: המכתב):

"(...) אתחיל בכך שאתה אבא מקסים ובעל נהדר, עושה הכל בשביל כולם, מנסה לרצות את כולם, יש לנו ילדים מקסימים.

אני לא מאושרת, ואתה יודע את זה. אנחנו שונים מאד. הציפיות שלי מהחיים ושלך שונים. דרך חיים שונה, צורת חיים שונה, הנאות מהחיים ובילויים שונים. ההנאות שלך מהחיים והציפיות שונות משלי.

לא רוצה להמשיך לחיות ככה, והחלטתי שדי מספיק לנסות כבר 20 שנה מנסים. רוצה חיים אחרים.

אני עזבתי, הלכתי להורים שלי, אנסה לנוח קצת ולחשוב איך אני רוצה להמשיך לחיות.

אני מבקשת סליחה על הפגיעה. אני יודעת שזה קשה מאד עבורך, אבל זה לטובה, אתה לא מאושר, מנסה לרצות אותי כל הזמן, וזה לא עובד.

החלטתי שדי. עם הזמן תבין שזה גם לטובתך. אני אהיה תמיד בשבילכם, כל מה שצריך אני אוהבת אותכם מאד (...)"

7. ביום 28.11.2016 הגישה המערערת לבית המשפט קמא תובענה בה עתרה לביטול הסכם בטענה כי נחתם מתוך כפייה, עושק, הטעיה, טעות, תרמית וכי ביטול ההסכם על ידי התנהגות.

נטען כי המשיב טען בפני המערערת כי ברשותו צילומים אינטימיים של המערערת וכן תכתובות אינטימיות שלה ואיים לפרסמן ברבים, לרבות במקום עבודתה והכל על מנת להשפילה ולהביכה.

כך גם נטען כי המשיב איים על המערערת כי יחשוף בפני ילדיהם הקטינים את התמונות האינטימיות של המערערת, אשר לטענתו נמצאים ברשותו, ויערב אותם בכל, וכל זאת על מנת לגרום למערערת להיענות לדרישותיו בעניין רכוש הצדדים.

פסק הדין של בית משפט קמא:

8. ראשית, נקבע על ידי בית המשפט קמא, כי המערערת מנועה מלטעון שההסכם ניתן לביטול עקב פגמים בהסכמה (סחיטה, עושק וכיו"ב) ולטעון בנוסף, כי ממילא ההסכם בוטל. המדובר בטענות העומדות בסתירה זו לזו, ולפיכך אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. עובדה זו לא רק שהיא פוגעת בתום לבה של המערערת, אלא מקימה נגדה "השתק שיפוטי".

9. הטענה בדבר ביטול ההסכם על ידי התנהגות – בית המשפט קמא סקר את הפסיקה הנוגעת לביטול הסכם ממון על ידי התנהגות וקבע כי רובה נוטה לגישה, כי ביטולו של הסכם ממון שאושר בבית המשפט מחייב הסכם בכתב שיבטל את קודמו.

בית המשפט קמא ציין כי אכן קיימת פסיקה הסוברת כי ניתן לבטל הסכם ממון, שאושר בבית המשפט, על ידי התנהגות, היינו ביטול מכללא, אך אלה צומצמו למקרים נדירים ומיוחדים, לדוגמא חיים משותפים של 16 שנה לאחר אישור הסכם הממון.

מכל מקום, בחינת התשתית הראייתית בענייננו הובילה את בית המשפט קמא למסקנה כי הסכם הממון לא בוטל על ידי התנהגות, זאת לאור העובדה שמלכתחילה צפו הצדדים מצב בו לא יתגרשו וימשיכו לחיות יחד (סעיף 2 להסכם); ובהתחשב בכך שהצדדים שמרו על הפרדה רכושית לאחר ההסכם.

10. הטענות כנגד החלק ההסכמי – בית המשפט קמא הדגיש כי המחוקק החמיר את הדרישות בכל הנוגע לאישורו של הסכם ממון בין בני זוג ולתקפו, וזאת לצורך הוכחת ההבנה של הצדדים להסכם, גמירות דעתם וההסכמה החופשית שלהם.

בענייננו, נוכח התרשמות בית המשפט בבקשה לאישור ההסכם, כי יש קיפוח מה כלפי המערערת, וכי אין היא מגלה הכל בפני בית המשפט, דחה את מועד הדיון למועד מאוחר יותר, כדי שהמערערת תתייעץ עם עורך דין מטעמה. אך גם במועד המאוחר יותר המערערת לא התייעצה עם עורך דין מטעמה. באותו מועד, וכמפורט בהחלטה, בית המשפט התרשם שהמערערת מבינה היטב את מעשיה ובחרה מרצונה שלה, שלא לקבל ייעוץ משפטי וכי היא אינה אומרת לבית המשפט את כל האמת לגבי המניעים לחתימת ההסכם. בנסיבות אלו, סבר בית המשפט כי יש לכבד רצונה, ועל המערערת לשאת בתוצאות מעשייה.

11. חרף האמור לעיל, בית המשפט קמא המשיך ובדק את טענות המערערת, אחת לאחת, הטענות בדבר כפיה וסחיטה באיומים; עושק; הטעיה; ולא מצא כי התקיימו יסודות עילות אלו. מאידך, בית המשפט קמא סבר שדווקא המערערת גילתה חוסר תום לב בכך ששיקרה בפני בית המשפט קמא.

12. מכל הטעמים המפורטים לעיל, בית המשפט קמא דחה את התביעה וקבע כי המערערת תישא בהוצאות המשיב לרבות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

טענות הצדדים בערעור:

טענות המערערת:

13. המערערת טענה כי חלפו שש שנים מאז אושר ההסכם ואף סעיף בהסכם לא בוצע, כאשר בני הזוג חזרו לחיות יחד בדירת הצדדים בחיי זוגיות ובמשק בית משותף – עשו קניות יחד, נכנסו כשותפים כל אחד בחשבונו של האחר, לקחו הלוואות משותפות, נכנסו כמוטבים בחשבון הפנסיה האחד של השנייה, השתמשו זה בחשבונה של זו והשתתפו בכספים מזומנים, ללא התחשבנות.

עוד נטען כי בית המשפט קמא התעלם מכך שהמשיב האמין כי מגיע לו חצי מהמכונית שהמערערת רכשה בשנת 2014, ומדברי המשיב בחקירתו הנגדית על כך שההסכם נזנח ולא בוצע בו מאום וכי מטרת ההסכם הייתה להתגרש.

14. כמו כן, נטען כי פסק דינו של בית המשפט קמא כולל טעויות עובדתיות – כך קביעת בית המשפט קמא כי נכסי הנדל"ן היו של המשיב עוד לפני הנישואין עם המערערת וכי היו בידי המערערת עשרה ימים תמימים כדי להימלך בדעתה ולהתייעץ.

עוד נטען כי קיימת סתירה פנימית מובנית בפסק הדין כאשר, מחד גיסא, נטען כי בהסכם יש מידה מסוימת של קיפוח אך, מאידך גיסא, אותו בית משפט, שש שנים אחרי, קובע כי לא היה בהסכם קיפוח.

15. יתר על כן, נטען על ידי המערערת כי היא נסחטה על ידי המשיב בנוכחות עורכי דינו, בשעה שהיא לא מיוצגת, כאשר המשיב טען בפניה כי ברשותו צילומים אינטימיים שלה ואיים להציג אותם לילדיהם ולפרסמם ברבים, לרבות במקום עבודתה.

כך גם שגה בית המשפט קמא בכך שפירש את העובדה כי המערערת הסכימה לקבל 100,000 ₪ נוספים, כהצעת המשיב, כהוכחה לכך שהיא לא נסחטה.

עוד נטען כי אין סתירה בין טענה לביטול הסכם עקב עושק, טעות והטעייה לבין טענת המערערת כי ההסכם בוטל בהסכמה ובהתנהגות, לאור העובדה שמדובר בשני מועדים שונים, בהפרשים מצטברים של שש שנים ביניהם.

כך גם נטען כי בית המשפט קמא התעלם מעדות המערערת לגבי התעללות נפשית שעברה שכללה שטיפות מוח, פחד ואיומים.

16. המערערת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מכך שבהסכם קיבל המשיב, באופן מיידי, שלושה נכסי מקרקעין ובתוכם את הנכס העיקרי שנצבר במהלך החיים המשותפים, בית הצדדים.

כמו כן, נטען כי בית המשפט קמא אף התעלם מכך שהמערערת העידה כי חלק מהחשבונות שייחס המשיב בעת ההסכם למערערת הם חסכונות של הילדים וכן כספים הכוללים קופות גמל אשר ישתחררו 22 שנים לאחר אישור ההסכם.

כך גם נטען כי על אף שרבים פסקי הדין שבהם בית המשפט קובע שהאישה "ויתרה" תמורת גירושין ומכשיר הויתור, הרי בענייננו לא היו גירושין והמערערת שבה לחיות עם המשיב.

17. נוסף על כך, המערערת טענה כי בית המשפט קמא הוטעה לחשוב כי עורכי הדין מייצגים את שני הצדדים, אולם בפסק הדין קובע קביעה הפוכה. בנוסף התעלם בית המשפט מכך שעורכי הדין של המשיב החתימו את שני הצדדים על אותו ייפוי כוח בעניין הסכם יחסי ממון, ללא כל הבחנה בין הצדדים.

כך גם לא הביא בחשבון את התנגדות המשיב להבאת עורכי הדין לעדות ואף טען לחיסיון עו"ד-לקוח, שכן האירוע לא חוסה תחת הגדרת החיסיון לאור נוכחותה של המערערת בעת האירוע.

לבסוף, נטען כי שגה בית המשפט קמא בכך שהתעלם מכך שהמערערת נתנה הסבר לאותו מכתב אישי שכתבה למשיב בשנת 2016.

טענות המשיב:

18. לטענת המשיב, הצדדים חתמו על הסכם יחסי ממון המשקף במדויק את חלוקת הנכסים ביניהם. עוד נטען כי כדי לתקוף את ההסכם המציאה המערערת תסריט בלהות שנידחה באופן מוחלט על ידי בית המשפט קמא, בין מהטעם שלא הובאה כל ראיה להשמצות ובין מהטעם שהראיות שכן עמדו בפני בית המשפט קמא אישרו את טענות המשיב.

כך גם נטען על ידי המשיב כי בית המשפט קמא קבע שהוא אינו מאמין למערערת, כאשר מדובר בקביעה במהימנות שעליה לא מערערים, ואף התרשם, בצדק, ממכתב הפרידה שכתבה המערערת והסותר את טענותיה.

עוד נטען כי הסתבר במהלך החקירה הנגדית בבית המשפט קמא שהמחשב שבו כביכול היה החומר המאיים היה המחשב של הבת, כאשר הטענה של המערערת הייתה שהמשיב מאיים "שיפרסם לילדים".

19. נוסף על כך, תומך המשיב בקביעת בית המשפט קמא כי הצדדים עשו את ההסכם מרצונם הטוב והחופשי ללא שום כפייה, לחץ או השפעה רעה בהבינם את משמעותו ותוצאותיו. נטען כי בית המשפט קמא נתן למערערת עשרה ימים להיוועץ עם עורך דין ובסופו של דבר המערערת עמדה על אישור ההסכם. עוד נטען כי בדיון בו אושר ההסכם המערערת סיפרה לבית המשפט קמא עם מי התייעצה וחזרה על כך שההסכם מקובל עליה, כך שבית המשפט קמא קבע כי המערערת מבינה היטב את מעשיה וכי יש לכבד את רצונה, ולאשר את ההסכם.

20. כמו כן, נטען על ידי המשיב כי בית המשפט קמא העיר כי לא יאפשר למערערת לפתוח את ההסכם מחדש בנימוק שלא הבינה או לא הייתה מודעת לאשר יש בהסכם. עוד נטען כי לא הובאו שום ראיות לגבי עושק או קיפוח לגבי שווי הדירות או ההסכם, ההפך הוא הנכון – המשיב הוא זה שיצא וידו על התחתונה כאשר ההסכם נטה לטובת המערערת.

לטענת המשיב, הוכח כי למערערת בזמן ההסכם היה סכום של מעל 1,550,000 ₪ במזומן בחסכונותיה, כאשר מנגד, למשיב לא היו נכסים או כספים שעלו על הסכום הנ"ל.

21. יתרה מכך, נטען כי המערערת נתלית כמוצאת שלל רב בביטוי "רב הנסתר על הגלוי", אשר נכתב בהחלטה מיום 19.12.2010, כאשר מדובר בהחלטה מתוך פרוטוקול הדיון לאישור ההסכם ללא ראיות וחקירות, אך לאחריו התנהל התיק בבית המשפט קמא בו כל העובדות הובאו בפני בית המשפט ואין יותר גלוי ונסתר וניתן פסק דין חד משמעי.

עוד נטען כי עורכי הדין של המשיב לא ייצגו את המערערת, כך נירשם בסעיף 14 להסכם וכך אישרה המערערת לבית המשפט קמא, ולכן קיבלה עשרה ימים להיוועץ עם עורך דין. הוסבר כי ההחתמה על ייפוי הכוח הייתה לצורך הגשת הבקשה לאישור ההסכם, ותו לא.

דיון והכרעה:

22. המחלוקות שעמדו לפני בית משפט קמא, היו בעיקרן מחלוקות עובדתיות, והן האם ההסכם ניתן לביטול עקב פגמים בהסכמה (סחיטה, עושק וכיו"ב) והאם ההסכם בוטל על ידי התנהגות הצדדים.

23. בית המשפט קמא הכריע בפסק דינו, אשר נומק היטב, לאור התשתית הראייתית שהונחה בפניו, כי הסכם הממון לא בוטל על ידי התנהגות וזאת לאור העובדה שמלכתחילה צפו הצדדים מצב בו לא יתגרשו וימשיכו לחיות יחד, ובהתחשב בכך שהצדדים שמרו על הפרדה רכושית לאחר ההסכם.

כך גם, בית המשפט קמא המשיך ובדק את טענות המערערת, אחת לאחת, הטענות בדבר כפיה וסחיטה באיומים; עושק; הטעיה; ולא מצא כי התקיימו יסודות עילות אלו.

24. קביעות אלה של בית המשפט קמא הינן קביעות עובדתיות, שהתבססו על הראיות והעדויות שנשמעו לפניו, מהן התרשם באופן בלתי אמצעי, על בסיסן קבע ממצאי מהימנות, ועל עצם העובדה שאישר את ההסכם מלכתחילה, והעדיף את גרסת המשיב על-פני גרסתה של המערערת באשר לנסיבות החתימה על ההסכם.

למעשה, עתרה המערערת להתערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא המבוססות על התרשמותו מן העדים שהעידו בפניו, ובראש וראשונה מעדותה.

25. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594 (1990); ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ (11.9.2006)).

26. הדברים יפים במיוחד כאשר עסקינן בעילה של עושק. על כך נפסק בע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו(1) 762 (1982):

"כי אין צריך לומר, כי, מטבע הדברים, יש להתרשמותו של בית המשפט, הדן בעניינים כאלה, משקל מכריע, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי: 'לכשעצמי הייתי מסתכן לומר כי רק מי שראה את המבקשת בבית המשפט בעת עדותה יכול היה להשתכנע כי אכן מדובר כאן באדם הנמצא במצוקה מתמדת כנראה עקב חולשה שכלית ועקב חוסר צבירת המסקנות שנסיון חיים נותן לאדם רגיל בגילה של המבקשת' ".

27. הכלל המשפטי בנוגע להסכמי פשרה אשר קיבלו תוקף של פסק דין קובע כי ניתן לבטלם, אם נפל פגם בכריתם, אך על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בעניין זה, ולהשתכנע כי קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול (ראו לעניין זה ע"א 11750/05 שמר נ' בנק הפועלים (15.11.2007)).

משנה תוקף יש להסכם ממון בין בני זוג שהמחוקק נתן לו מעמד מיוחד, כאשר כבר נפסק כי ספק אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד של שופט, מבלי שערערו על פגם שנפל בהליך האישור, יכול בן זוג להשמיע בטענה שכרת את ההסכם בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי (ראו לעניין זה רע"א 359/85 קוך נ' קוך, פ"ד לט(3) 421 (1985)).

28. זאת ועוד, באשר לטענת העושק, בית המשפט קמא קבע כי המערערת לא הוכיחה כי היא סובלת מחולשה שכלית או גופנית, או כי היא חסרת ניסיון - המערערת העידה כי היא סגנית מנהלת בית ספר.

בנוסף, המערערת הוסיפה להתגורר עם המשיב עוד שש שנים, וכאשר עזבה את בית המגורים, היא כתבה מכתב למשיב, וממנו משתמע כי יש למערערת חופש בחירה, ואין בו כדי להעיד על עושק.

29. כמו כן, בית המשפט קמא ציין כי המשיב סיפק אסמכתאות, כי נכסי הנדל"ן היו שלו עוד לפני נישואיו למערערת, כך שלכאורה לפחות, אין קיפוח בכך שנכסי הנדל"ן נשארו בבעלותו. כך גם לגבי הדירה בXXX שרכש בשנת 1993, שנמכרה כדי לממן את רכישת דירת המגורים של הצדדים.

לעומת זאת, המערערת לא סיפקה כל אסמכתא לכך, שאפילו לכאורה היא קופחה בחלוקת רכוש הצדדים, או שתנאי החוזה עליו חתמה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

כמו כן, בית המשפט קמא הדגיש כי עיון בשני ההסכמים, זה שצורף מלכתחילה לבקשה לאישור הסכם וזה שבסופו של יום אישר בישיבת 19.12.2010, מראה כי בהסכם שאושר, יש תוספת לתשלומי האיזון, בעת שהמערערת קיבלה סכום נוסף של 100,000 ₪.

30. באשר לטענה של כפייה, אין ספק שהמערערת עברה קושי רגשי. יחד עם זאת, מעדותה של המערערת בית המשפט קמא לא התרשם כי היה "איום במסדרון בית המשפט".

נהפוך הוא, לאור דברי המערערת, בית המשפט קמא סבר כי המשיב התחנן ולחץ כי המערערת תישאר איתו, וכאשר לדבריה, אף עשה לה "שטיפות מוח", וכאשר בית המשפט קמא קבע כממצא עובדתי כי הקושי הרגשי שלה היה דווקא עקב בכיים של הילדים.

סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים) קובע כי "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה".

יחד עם זאת, המערערת לא מחתה במהלך שש השנים בהן גרה עם המשיב על הפגם אשר נפל בהסכם ולא ביקשה לבטלו תוך זמן סביר. מהמכתב עולה כי למערערת חופש בחירה וכי למצער פסקה הכפייה.

31. סבורני כי אין לקבל את טענת המשיב כי לא יכול היה בית המשפט קמא להעיד את עורכי דינו בגלל חיסיון עורך דין-לקוח.

ראשית, אין השיחה עם המערערת חוסה תחת החיסיון, שכן המערערת הייתה נוכחת במהלך השיחה. הלכה ידועה היא כי רואים בלקוח כמוותר על החיסיון כאשר השיחה עם עורך הדין מתבצעת בנוכחות אדם שלישי, שאינו איש סודו של הלקוח.

שנית, במידה ואכן יש אמת בגרסת המשיב, כי לא היו איומים במסדרונות בית המשפט, הרי שאין בהעדת עורכי דינו משום הפרת החיסיון בכל מקרה, כל אשר נדרש מהם הוא לאשר כי אין שחר להאשמות המערערת.

בכל מקרה, סבורני כי לאור האשמות כה חמורות כלפי עורכי הדין, דומה כי היה מצופה מהם לבוא ולהעיד כי אין אמת בגרסתה של המערערת וזאת למצער כדי לטהר את שמם.

יחד עם זאת, אין בטענות אלה של המערערת כדי לפגום בקביעה העובדתית של בית המשפט קמא, אשר קבע כי לא היו "סחיטה באיומים במסדרונות בית המשפט", בהתבססו על התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהעדים, ובעיקר עדותה של המערערת עצמה, ובחינת הראיות אשר הונחו בפניו.

32. האמור יפה אף ביתר שאת בכל הקשור לטענת המערערת בדבר ביטול ההסכם בהתנהגות.

בית המשפט קמא קבע כממצא עובדתי כי הצדדים שמרו על הפרדה רכושית: לאחר ההסכם הם הפרידו את חשבונות הבנק, ואין כל סימוכין, למשיכה כלשהי של איש מחשבון רעהו.

בית המשפט קמא הדגיש כי המערערת העידה על כך שהצדדים לא פתחו חשבון משותף ועל כך שהמשיב "נפנף" כל הזמן בהסכם ובתמונות בכל עת שהיה בין הצדדים ויכוח.

לבסוף, ניתן ללמוד מסעיף 2 להסכם כי מלכתחילה צפו הצדדים מצב בו לא יתגרשו וימשיכו לחיות יחד:

" תוקפו של הסכם

הסכם זה יכנס לתוקף עם אישורו בבית המשפט לענייני משפחה, ומוסכם כי תהא אשר תהא מערכת היחסים בין בני הזוג בעתיד, לרבות אם יחזרו להתגורר יחד או יתגרשו, לא יהיה בכך כדי לשנות את הוראותיו של הסכם זה, אלא אם הוסכם על ידם אחרת באמצעות הסכם ממון אשר יאושר כדין בבית המשפט לענייני משפחה".

33. באשר לאפשרות לבטל הסכם ממון אשר אושר על ידי בית המשפט נפסק כבר כי אפילו נוצר הסכם מכללא, אין בהסכם כזה כדי להועיל, באשר ביטולו של הסכם הממון, יכול להיעשות רק על ידי הסכם ממון שיעשה בכתב ויאושר על ידי בית המשפט (ראו לעניין זה: ת.א. (ת"א) 1179/92 פלונית נ' פלוני (30.5.1993) וראו גם: ע"מ (ת"א) 1194/02 ג' כ' נ' ד' כ' (14.8.2003)).

בית המשפט אכן קיבל טענה של ביטול בהתנהגות בע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה, פ"ד מ"ט(2) 508 (1995), אך מדובר במקרה חריג בו בני הזוג התגרשו ולאחר מכן המשיכו לגור ביחד כידועים בציבור במשך 16 שנים לאחר אישור ההסכם (ראו לעניין זה גם תמ"ש (ק"ג) 29180-02-15 פלונית נ' אלמוני (25.12.2016)).

34. לאור המובא לעיל, ובתחשב בפסיקה אשר קבעה כי ביטולו של הסכם ממון שאושר בבית המשפט מחייב הסכם בכתב שיבטל את קודמו, כאשר האפשרות לביטול על ידי התנהגות צומצמה למקרים נדירים ומיוחדים, ברי כי המקרה שלפנינו לא נמנה על אותם מקרים.

35. כך גם אינני סבור כי המקרה שלפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם יש הצדקה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא. כאמור, עיון בפסק דינו של בית משפט קמא שהובא לעיל בהרחבה, מלמד כי בית משפט קמא נדרש ובחן את העדויות והראיות שהונחו לפניו והעדיף למעשה את גרסת המשיב על-פני גרסת המערערת, ולפיכך, לא מצאנו עילה להתערבותנו בממצאים ובמסקנות אשר גובשו על בסיסם.

36. סיכומם של דברים, ניסיון של המערערת לשנות הסכם שנכרת בינה לבין המשיב, וכשהיא נוקטת בכל טענה אפשרית על מנת לבטל את הוראותיו הממוניות של ההסכם.

כך, נטען לפגם בכריתה בהתאם לחלופות השונות שבחוק החוזים – כל זאת בעת שמדובר בהסכם אשר בית המשפט לענייני משפחה, בחן ובדק שאכן ההסכם נחתם מתוך בחירה חופשית ובעת שהמערערת מבינה משמעותו ותוצאותיו. ודוקו, בית המשפט קמא סרב בתחילה לאשר את ההסכם ורק לאחר שניתנה האפשרות למערערת להיוועץ עם יודעי דין, נאות לאשר את ההסכם תוך שהמערערת "מוזהרת" כי לא בקלות תוכל לבטל את ההסכם, אם בכלל.

יתר על כן, בית המשפט גם בחן את עילות הביטול לגופן ודחה כל אחת מהן.

המערערת לא הסתפקה בכך אלא טענה טענה, אשר לכאורה יש בה משום סתירה לטענות הקודמות, כי ההסכם בוטל בהתנהגות, דהיינו – הכרה בהסכם תקף שבוטל בהתנהגות ובניגוד לאשר טענה כאילו נפל פגם בכריתת ההסכם. גם לנושא זה נדרש בית המשפט קמא ואכן בצדק קבע כי במקרה דנן ברי שההסכם לא בוטל בהתנהגות אלא הפוך מכך. נראה כי אכן לאור אשר התגלה במערכת היחסים בין הצדדים התנה המשיב את החזרה לחיים המשותפים בהסדרה מראש של כל העניינים הרכושיים ולכן, ולא בכדי, נכרת ההסכם באופן שצויין מפורשות כי תנאיו יחולו גם אם הצדדים יחזרו לחיות יחדיו וכשגם בתקופה שגרו יחדיו, לפי גרסת המערערת "נפנף" המשיב בהסכם.

לבסוף, גם אם היה ממש בטענותיה של המערערת, הרי לא ביטלה את ההסכם תוך זמן סביר וכפי שפורט לעיל, גם ביחס לכפייה או האיום הנטען הרי גם יסוד זה חלף וכראייה מכתבה האחרון של המערערת.

התוצאה:

37. לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור ולחייב את המערערת לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

38. הפיקדון שהפקידה המערערת יועבר למשיב, באמצעות בא כוחו, על חשבון הנפסק לעיל.

השופט קובי ורדי, סג"נ:

אני מסכים.

השופטת שושנה אלמגור:

אני מסכימה.

הוחלט בהתאם לפסק דינו של השופט שנלר.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ט, 22 נובמבר 2018.