פס"ד בתמ"ש 30423-12-15

התובענות – פתח דבר

1. עניין לי בשניים המשתייכים למגזר החרדי, גיסים. לאמור, האיש (להלן: "הנתבע") הוא בעלה של אחות האישה.

2. אין עורר כי זמן קצר לאחר הגיע אחות האישה (להלן: "התובעת" ו/או "הגיסה") לטענתה לגיל הבגרות, לטענתו מעט מאוחר יותר, נתקיימה בין השניים מערכת יחסים מינית שלא מעט זמן נמשכה.

3. זו אומרת "נוצלה תמימותי ונאנסתי מעשי אונס רבים" וזה, כדברי אדם בגן העדן, מסביר, "היא השיאתני".

4. התובעת כיום בשנות ה.... לחייה, הנתבע איש .... ומוערך, אף בעל משרה משמעותית במפלגה חרדית ידועת שם.

5. משנודע דבר המעשה ברבים, שהרי ביום 06.05.2013 הוגש כנגד הנתבע כתב אישום בגין תקיפת התובעת ואביה, כך לגרסת התובעת, פנו הצדדים לבוררות בפני הרב אברהם ברוידא.

6. הבורר פסק לטובת התובעת סך 400,000 ₪, לפסקו נתבקש אישור (ה"פ 55742-09-14), אך איש מן הצדדים לא שבע נחת מן הפסק.

7. בסופו של יום בוטל פסק הבוררות גם לבקשת התובעת ובפני הונחו שתי תובענות.

8. האחת, הינה דרישת התובעת לפסוק לטובתה סך 4,000,000 ₪ כפיצוי נזיקי (תמ"ש 30423-12-15); האחרת דרישת הנתבע לפצותו בסך 400,000 ₪ בשל לשון הרע שהוציאה עליו, כביכול, התובעת (תמ"ש 3121-04-16).

9. מדובר בתובענות אשר המסכת העובדתית שבהן שזורה עד חופפת ואולם, עילתן שונה ודרך המבט בתביעת לשון הרע מוכתבת גם על-ידי הכרעת התובענה הנזיקית של התובעת. אין מנוס אפוא מלדון בכל אחת מן התובענות בנפרד.